הטיית נאמנות – הבדלי גרסאות

'''הטיית נאמנות''' (אנגלית: '''Allegiance bias'''), ב[[מדעי ההתנהגות]], היא מקרה פרטי של [[הטיה קוגניטיבית]]. מונח זה מתאר [[נטאי|הטיה]] הנובעת מנאמנות של מדען, חוקר או [[פסיכותרפיה|מטפל]], לאסכולה ספציפית. <ref name=":5">{{Cite journal|title=Allegiance Bias and Therapist Effects: Results of a Randomized Controlled Trial of Binge Eating Disorder|last=Wilson|first=G. Terence|last2=Wilfley|first2=Denise E.|date=2017-03-31|journal=Clinical Psychology|issue=2|doi=10.1111/j.1468-2850.2011.01243.x|volume=18|pages=119–125|issn=0969-5893|pmc=4118818|pmid=25089079|last3=Agras|first3=W. Stewart|last4=Bryson|first4=Susan W.}}</ref> <ref name=":1">{{Cite journal|title=Disclosure of researcher allegiance in meta-analyses and randomised controlled trials of psychotherapy: a systematic appraisal|last=Dragioti|first=Elena|last2=Dimoliatis|first2=Ioannis|date=2015-05-30|journal=BMJ Open|issue=6|doi=10.1136/bmjopen-2014-007206|volume=5|pages=e007206|issn=2044-6055|pmc=4458582|pmid=26033943|last3=Evangelou|first3=Evangelos}}</ref> חוקרים נחשפים במהלך חייהם המקצועיים לסוגים רבים של תיאוריות מקצועיות, וחלקן נקשרות אליהן יותר מאחרות, מסיבות רבות ושונות, ומקבלות את הערכתם. התייחסות של המטפל לגישה או לתיאוריה המועדפת עליו היא דבר טבעי. הטיית נאמנות באה לידי ביטוי כאשר היא גורמת למטפלים ולחוקרים להאמין כי אסכולתם או הטיפול שלהם עדיפים על אחרים, תוך הקטנה של ביקורת או ספק, והתעלמות מגישות או פתרונות אחרים. <ref name=":7">{{Cite journal|title=Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias|last=Leykin|first=Yan|last2=DeRubeis|first2=Robert J.|date=2009|journal=Clinical Psychology: Science and Practice|issue=1|doi=10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x|volume=16|pages=54–65|language=en|issn=1468-2850}}</ref> ההתמקדות בגישה בה החוקר מאמין ותומך, תוך התעלמות או הפחתה בערך של גישות אחרות או של הביקורת על הגישה, עלולה להשאירו מקובע בתוך פרדיגמת חשיבה, אף אם אינה יעילה, ועלולה להוביל לשגיאות מהותיות בתוצאות המחקר או ביכולת למצוא טיפולים יעילים יותר שיעזרו למטופל, לחולה או לסיטואציה הנחקרת.

הטיית נאמנות תוארה לראשונה בכתב עת מקצועי במאמר של זינגר ולוברסקי שהתפרסם בשנת 1975. <ref name=":7">{{Cite journal|title=Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias|last=Leykin|first=Yan|last2=DeRubeis|first2=Robert J.|date=2009|journal=Clinical Psychology: Science and Practice|issue=1|doi=10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x|volume=16|pages=54–65|language=en|issn=1468-2850}}<cite class="citation journal cs1" data-ve-ignore="true" id="CITEREFLeykinDeRubeis2009">Leykin, Yan; DeRubeis, Robert J. (2009). "Allegiance in Psychotherapy Outcome Research: Separating Association From Bias". ''Clinical Psychology: Science and Practice''. '''16''' (1): 54–65. [[מזהה עצם דיגיטלי|doi]]:[[doi:10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x|10.1111/j.1468-2850.2009.01143.x]]. [[ISSN]]&nbsp;[//www.worldcat.org/issn/1468-2850 1468-2850].</cite></ref>

{{הערה|[https://psycnet.apa.org/record/1975-32183-001 Comparative studies of psychotherapies: Is it true that "everyone has won and all must have prizes"?]|כיוון=שמאל}}

בסיס המחקר שלהם חיפש השוואות בין כמה גישות בפסיכותרפיה. הם מצאו כי הטיפול היה מוצלח יותר במקרים בהם נעשה שימוש בטיפולים משולבים של טיפולים לעומת טיפול לפי אסכולה אחת בלבד. למרות זאת, הם מצאו כי ישנם מטפלים המביעים נאמנות חזקה לשיטות בהן הם מאמינים, ונוטים שלא לשלב גישות טיפוליות אחרות, אף אם מחקרים אוביקטיביים אובייקטיביים מראים כי שילוב כזה הוא לטובת המטופל.

הטיית נאמנות מתרחשת לעתיםלעיתים בפסיכותרפיה. לעתיםלעיתים, מערכת האמונות של החוקר כה חזקה, והוא באמת ובתמים משוכנע בצדקת הדרך מבחינתו, עד כדי עיוורון לביקורת ואפשרויות חליפיות. גם פסיכותרפיסטים המטפלים באחרים עשויים לנקוט בהטיית נאמנות, לעתיםלעיתים מבלי להיות מודעים לכך. <ref name=":0">{{Cite journal|title=A systematic appraisal of allegiance effect in randomized controlled trials of psychotherapy|last=Dragioti|first=Elena|last2=Dimoliatis|first2=Ioannis|date=2015-09-15|journal=Annals of General Psychiatry|doi=10.1186/s12991-015-0063-1|volume=14|pages=25|issn=1744-859X|pmc=4570291|pmid=26379758|last3=Fountoulakis|first3=Konstantinos N.|last4=Evangelou|first4=Evangelos}}</ref> דוגמאדוגמה ידועה לכך היא התרפיה הרפראטיבית ב[[טיפול המרה|טיפולי המרה]], המתיימרת "לרפא" נטיות [[הומוסקסואליות]] ולשנותן. גישה זו, שהייתה מקובלת בקרב גורמים דתיים, לרוב [[נצרות|נוצריים]] אדוקים, נחשבת כיום כדוגמה קלאסית להטיית נאמנות. התרפיה הרפראטיבית לקחה את שמה מתוך הספר "הומוסקסואליות: אתיקה נוצרית חדשה" ("Homosexuality: A new Christian ethic") אותו פרסמה ה[[תאולוגיה|תאולוגית]] והפסיכולוגית הבריטית, ד"ר אליזבת מוֹבּרלי <small>(אנ')</small>, ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. בספרה היא טוענת ד״ר מוֹבּרלי שנטייה מינית הומוסקסואליות היא ביטוי לדחף מתקן, ״רפראטיבי״, באמצעותו מנסה האדם להתמודד לכאורה עם מערכת יחסים לא תקינה עם אביו בילדות.

הפסיכולוגים ג'וזף ניקולוסי וצ'ארלס סוקרידס, שניהם אנשי דת, פיתחו שיטת טיפול הבאה לתת מענה לאותו דחף מתקן, והם מתארים אותה בספר "תרפיה רפראטיבית להומוסקסואליות בגברים – גישה קלינית חדשה" ("Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach") אותו פרסמו ב-[[1997]]. גישה זו, המתעלמת מהעובדה שלא ניתן וגם אין סיבה קלינית לשנות נטייה מינית, היא דוגמה להטייה בעקבות ערכים ואמונות, כאשר הסיבות לעצם הטיפול הן דתיות יותר מאשר קליניות.

דוגמה מקובלת נוספת וקיצונית להטיית נאמנות היא מחלת ה[[דראפטומניה]], שהוגדרה במאה ה-19 על ידי פסיכיאטרים כמחלה של הנפש, לכאורה, הגורמת ל[[עבדות בארצות הברית|עבדים בארצות הברית]] לאבד שליטה ו[[עבדים נמלטים בארצות הברית|לברוח מעבדות]].

מוכרים מקרים, בהם מומחים ל[[זיהוי פלילי]] גיבשו את עמדתם בהתאם לדעה מוטה, ופירשו את הראיות הקיימות כך שיתאימו לעמדתם. במחקרים נערכו בהערכת תיקים משפטיים, בארצות הברית, נמצא כי לקוחות אפרו אמריקאים הואשמו באופן גורף יותר מלקוחות לבנים, כאשר עמדו בפני החוקרים אותם ראיות. הטיות אלה עלולות לשבש את הצדק בתיקים משפטיים. <ref>{{Cite journal|title=An Investigation of Psychologists' Practices and Attitudes toward Participation in Capital Evaluations|last=Gianni Pirelli|last2=Patricia A. Zapf|date=2008-04-16|journal=Journal of Forensic Psychology Practice|issue=1|doi=10.1080/15228930801947294|volume=8|pages=39–66|issn=1522-8932|author-link2=Patricia A. Zapf}}</ref> איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הכין הנחיות לפסיכוגים בשירות המשטרה, על מנת לנטרל במידת האפשר עמדות והטיות קיימות, בכדי לסייע לפסיכולוגים פליליים להיות אובייקטיביים בבחירת תיקים לבית משפט. <ref>{{Cite web|url=https://www.apadivisions.org/division-41/publications/newsletters/news/2014/10/expert-opinion|title=Identifying and managing potential bias in forensic evaluations|website=apadivisions.org|language=en|accessdate=2019-11-21}}</ref>

תחום נוסף שמצוי בהטיית נאמנות הוא, כאשר חוקרים הכותבים מאמר, מותחים ביקורת על עבודתו של חוקר אחר, שמחקרו חופף למחקר אחר או מאיים על הממצאים. לתעים מופגנת הטיית הנאמנות על ידי בחירה דקדקנית של מאמרים קודמים מתנגדים לממצאים, תוך התעלמות או אי שימת דגש מספיק על ממצאים שתומכים בעמדה החדשה. יש מקרים בהם חוקרים משתמשים באופן אירוני בהטיית נאמנות כדי לאמת את עבודתם כנכונה ולשלול עבודות של אחרים. <ref name=":3">{{Cite journal|title=Conflicts of interest and spin in reviews of psychological therapies: a systematic review|last=Lieb|first=Klaus|last2=von der Osten-Sacken|first2=Jan|date=2016-04-26|journal=BMJ Open|issue=4|doi=10.1136/bmjopen-2015-010606|volume=6|pages=e010606|issn=2044-6055|pmc=4853969|pmid=27118287|last3=Stoffers-Winterling|first3=Jutta|last4=Reiss|first4=Neele|last5=Barth|first5=Jürgen}}</ref>