התקפת שדות התעופה הבריטיים – הבדלי גרסאות

יחידת אצ"ל שיצאה להתקיף את שדה התעופה לוד מנתה 16 לוחמים בפיקודו של [[דב כהן|דב כהן ("גונדר שמשון)"]] (נפל ב[[הפריצה לכלא עכו|פריצה לכלא עכו]]). בגלל הגשם והבוץ הם הגיעו למקום באיחור והדי ההתפוצצויות מכיוון כפר סירקין העמידו את הבריטים במקום בכוננות. למרות זאת החליט מפקד הפעולה לבצע את המשימה. [[שנאי]] חובל וחלק גדול מהמחנה היה באפילה שבחסותה זחלו החבלנים לעבר המטוסים. הם הניחו את מטעני חומר הנפץ אך התגלו לאורו של זרקור ממגדל הפיקוח שלא נותק מהחשמל. מאות חיילים שהיו באותה עת בבית הקולנוע, פרצו משם למגוריהם כדי לתפוס את נשקם אך רותקו לשם על ידי מקלעי האצ"ל. לבסוף סיימו החבלנים את משימתם ונסוגו. 4 מטוסי "אנסון" ושבעה מטוסי סיור עלו באש והושמדו. הלוחמים חזרו בשלום לבסיסם.

על הפעולה בשדה התעופה קסטינה (כיום [[בסיס חצור|מחנה חצור]]) פיקד [[עמיחי פאגלין]] ("גידי)". הלוחמים יצאו בשתי קבוצות. קבוצה אחת נסעה במשאית טעונה חציר שמתחתיו הוחבאו כלי הנשק וחומר הנפץ, כשהם מחופשים לערבים. קבוצה שנייה לבשה חולצות כחולות ו[[כובע טמבל|כובעי טמבל]] ולמשמרות הבריטים במחסומים ב[[צומת בילו]] וב[[גדרה]] אמרו כי הם קיבוצניקים הנוסעים לכנס בני המושבים ב[[כפר ורבורג]]. הם ירדו במחנה נטוש בקרבת שדה התעופה ומשם הגיעו לשדה התעופה בזמן. לאחר שתפסו עמדות לריתוק וחסימה, חדרו החבלנים למחנה והניחו את מטעני חומר הנפץ על המטוסים. שנים עשר מטוסי "[[הנדלי פייג' הליפקס|האליפקס]]" עלו באש. רק אז גילו הבריטים שיש כוח זר במחנה ופתחו באש, אך נתקלו באש צולבת מעמדות יחידות החיפוי. הלוחמים הצליחו לסגת בשלום מהמחנה, אבל בדרך הנסיגה נורתה לפתע ירייה ממקור לא ברור. אחד הלוחמים ,{{יזכור|506187|עזרא עג'מי}}, (החייל "יהונתן"), נפצע אנושות ומת תוך זמן קצר. גופתו הושארה במקום, והבריטים מצאו אותה למחרת והביאו אותה ל[[באר טוביה]], שם [[בית הקברות הצבאי בבאר טוביה|נקבר]]. שאר הלוחמים הצליחו להגיע בשלום ל[[כפר מרמורק]] שם נתקבלו בשמחה על ידי התושבים.