דמי מפתח – הבדלי גרסאות

עוד בימי [[המנדט הבריטי|השלטון הצבאי הבריטי]] בשנת [[1919,]] חוקקונחקקו חוקים שהגבילו את העלאת שכר הדירה{{הערה|{{דואר היום||לשאלת שכר הדירות|1919/08/19|00302}}}}. בשנת [[1921]] חוקקה פקודה שאסרה על העלאת דמי שכירות ופינוי דיירים ללא אישור המושל. על מנת שלא לפגוע בבניית דירות חדשות, הפקודה לא חלה הפקודה על בתים שבנייתם הושלמה לאחר יוני [[1920]]{{הערה|{{דואר היום||פקודה העלאת דמי שכירות 1921|1921/05/20|00401}}}}. בשנת 1924 בוטל הפיקוח על השכירות של דירות יקרות ובשנת 1925 בוטל הפיקוח לגמרי{{הערה|{{דבר||שכר הדירה ומס הדירה|1925/06/02|00401}}}}. בשנת 1926, הוקמה ועדת חקירה לבירור תוצאות ביטול הפיקוח{{הערה|{{דבר||ועדה לענין שכר הדירות|1926/08/06|00402}}}}.

בשנת [[1933']] חוקקה מועצת עירית[[עיריית תל אביב-יפו|עיריית תל אביב]] חוק דירות המגביל את שכר הדירה, אולם שלטונות המנדט הבריטי השתהו באישור החוק{{הערה|{{דבר||המוני ת"א תובעים מהממשלה חוק דירות, מוחים נגד ספסרי הדירות|1934/03/16|00110}}}}. החוק אושר באפריל 1934{{הערה|{{דבר||תקנות ממשלתיות לשכירות דירה|1934/04/08|00301}}}}. בעקבות ההגבלות על שכר הדירה, התפתחה פרקטיקה של דרישת "דמי מפתח" משוכרים פוטנציאליים{{הערה|{{דואר היום|ד"ר א. הורביץ|תוצאותיו הכלכליות של חוק הדירות|1935/03/06|00400}}}}. בפברואר 1935, הוארך תוקף החוק לשנה נוספת, והוחל גם על חנויות{{הערה|{{דבר||חוק הדירות נתפרסם בעתון הרשמי|1935/02/28|00700}}}}. בירושלים, הוחל החוק רק על חלק מהאזורים מסחרייםהמסחריים{{הערה|{{דבר||הצעותיו של ראש עירית ירושלים לחוק הדירות|1935/03/15|00125}}}}. בעיתון [[דבר (עיתון)|דבר]], נטען שהחוקשבפועל לאכמעט ולא יושם כמעט בפועלהחוק, מפני שהדיירים נאלצו להסכים לכל התנאים של המשכירים ברצותם קורת גג{{הערה|{{דבר||הגנת הדיירים או הפקרתם?|1935/08/19|00307}}}}. בפברואר [[1938,]] החליטה עירית תל אביב לחדש את החוק רק לגבי חנויות ועסקים, בתקווה לעודד את הבנייה שלבניית דירות חדשות{{הערה|{{דבר||הדיון בחוק הדירות במועצת עירית תל־אביב|1938/02/07|00102}}}}. בתחילת [[1939,]] החליטה עירית תל אביב לחדש את תחולת החוק על דירות{{הערה|{{הצופה||חוק הדירות יחודש|1939/01/27|00106}}}}.

באוקטובר [[1940,]] הושב הפיקוח על שכר הדירה בעקבות עליית המחירים שנבעה מ[[מלחמת העולם השנייה]]{{הערה|{{המשקיף||שכר הדירות ייהבע בהתאם לחוזים מה־1.4.1940|1940/10/10|00400}}}}, כאשר מצד אחד, אסרו שלטונות [[המנדט הבריטי]] אסרו על בנייה בגלל הצורך בחומרי הגלם למאמץ המלחמתי, ומצד שני, הגיעוהייתה דרישה לדירות רבות בשל הגעת פליטים רבים. בעקבות זאת, התרחבהתרחבה מאוד הפרקטיקה של גביית דמי מפתח{{הערה|{{דבר||תביעה משפטית להחזיר דמי מפתח|1942/12/01|00411}}{{ש}}{{דבר||תיקון טעות|1942/12/02|00411}}}}{{הערה|{{הצופה||משוך עניים|1943/02/07|00402}}}}. כמו כן, התרבו המקרים של התנאות לשוכרים כדי לגרום להם לעזוב{{הערה|ראו למשל: {{הצופה||נקנס על זריקת תשמישי קדושה מבית כנסת|1942/05/03|00422}}}}.

ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], לאחר קום המדינה, עודדו הרשויות שיטה זו, כאשר רצו לספק קורת גג למאות אלפי עולים שהגיעו זה מכבר, ולא היה ביכולתם לרכוש נכס במחיר מלא. בדרך זו, יכלוהיו יכולים גם בעלי הכנסות מועטות לרכוש לעצמם נכס ולהבטיח לעצמם קורת גג לכל חייהם{{דרוש מקור}}.

לפי נתוני [[משרד הבינוי והשיכון]], ב-היו בישראל בשנת [[1993]] היו בישראל 23,000 דירות מגורים ועוד כ-15,000 עסקים בשכר דירה מוגן. מעריכים שב [[2014]], נותרו כ-15,000 נכסים כאלו, מחציתן דירות מגורים. דיירי הנכסים הללו הם דיירים מוגנים, ואי אפשר לפנותם אלא במקרים מסוימים שנקבעו בחוק. עם זאת, על פי אתר השמאי [[לוי יצחק, ב-2015(שמאי)|לוי יצחק]] נותרו בישראל ב-2015 למעלה מ-35,000 דירות המושכרות בשכירות מוגנת בעיקר בתל אביב, ירושלים, וחיפה. חלק מדיירי דירות אלה הם עדייןאותם דיירים שחתמו על החוזים בשנותב[[שנות ה-196060 וה1970,של המאה ה-20|שנות ה-60]] וה[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] של [[המאה ה-20]] או יורשיהם. מדי שנה, מתבצעות 200 עד 250 עסקאות חדשות בדמי מפתח{{מקור}}.