פייטרו מסקאני – הבדלי גרסאות

 

==יצירתו==

 

"אידולטה" (1917) הייתה אופרה לירית סנטמנטלית, שהתחרתה ב"לה רונדין" של [[ג'אקומו פוצ'יני|פוצ'יני]]. אופרות אלה, יחד עם ה[[אופרטה]] "סי", אישרו את נטייתו של מסקאני לאיזון בין ליריות לדרמה. עם זאת, בשלב זה חזר מסקאני לווריזמו ב"Il piccolo Marat" {{כ}} (1921). על אף הצלחת האופרה, חש מסקאני שדרכו מובילה אותו באופן בלתי נמנע לנסיגה במקום להתקדמות, ובחר להסתגר בבידוד מלא כמעט, שהופר רק בביצוע מחודש של אופרת הנעורים שלו, "פינוטה", בשנת 1932, ב"חזון הסימפוני" Guardando la Santa Teresa del Bernini ולבסוף Nerone {{כ}} (1935), [[אלגוריה]] פוליטית רטורית, אך מבחינה מוזיקלית, שקטה ונסגנית. אופרה זו הייתה אמורה לייצג כיוון חדש ביצירתו של מסקאני, קשר חדשני עם המציאות באמצעות מטאפורה של היסטוריה. האופרה, שנדחתה על ידי כל בתי ההוצאה, זיכתה את מסקאני בשיבה קצרה של תהילתו הודות למשטר ה[[פאשיזם|פאשיסטי]], שדאג לביצוע הבכורה שלה ב[[לה סקאלה]]. היה זה הקרב האחרון של מסקאני נגד המודרניזם של תקופתו. בחגיגות היובל ל"אבירות כפרית", הגדיר אותו הכומר והמוזיקאי ליצ'ינו רפיצ'ה "הלימפה המוזיקלית של האיטלקיות הטהורה; השלהבת של מסורת ה[[מלודרמה]] האיטלקית בשלמותה; חרב מתהפכת להגנת עוצמתו האמנותית של הגזע האיטלקי".{{הערה|1=ג'ירארדי 2, גרוב}}