|
ואמרו שדין זה נדחה מהלכה, והסיפור של [[רבה בר נחמני|רבה]] ו[[רבי זירא]] נועד להמחיש מדוע אסור להשתכר, וכן פסקו שיש איסור חמור להשתכר, גם בפורים;
אולם רוב ה[[פוסק]]ים לא קיבלו את דעתם, שהרי רבה ורבי זירא לא הסיקו משם שאין לשתות, אחרת לא הייתה מניעה מלסעוד יחד בשנה הבאה.
[[קיצור שולחן ערוך]] מציג את טעמי המצווה ואת גבולותיה:
{{ציטוט|תוכן=כיוון שכל הנס היה על ידי היין - ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן עניין המן ומפלתו היה על ידי יין - לכן חייבו רבותינו זיכרונם לברכה, להשתכר ביין, ואמרו, חייב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ולפחות ישתה יותר מהרגלו, כדי לזכור את הנס הגדול, ויישן. ומתוך שישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס-ושלום באיזו מצווה, בברכה, או בתפילה, או שיבוא חס-ושלום לקלות-ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
|מקור=[http://www.kitzur.net/main.php?nk=1&siman=142 קיצור שולחן ערוך], סימן קמב, ו)}}
==ראו גם==
|
