ההיכל בהמבורג – הבדלי גרסאות

שותפיו הבכירים של קליי מנו את המשכילים [[גוטהולד סלומון|שלמה זלמן (גוטהולד) סלומון]], [[נפתלי פרנקפורטר]], זקל [[יצחק זעקיל פרנקלפרנקיל]] ו[[מאיר ישראל ברסלאו]]. שני האחרונים אף ערכו את סידור התפילה החדש, שנדפס לראשונה עם הפתיחה ובמהדורה חוזרת בקיץ 1819. הנוסח הכיל שינויים רבים, והיווה למעשה הליטורגיה ה[[רפורמי]]ת הראשונה; קטעים שהזכירו את התקווה לשוב לציון כדי לחדש את עבודת הקרבנות בבית המקדש הושמטו במידה ניכרת. כדי לקצר את משך התפילה, נערך חידוש אחר שהיה ייחודי למקום ואומץ אחר כך בבתי-כנסת רפורמיים רבים: קריאת התורה נערכה במחזור תלת-שנתי, לפי מנהג ארץ ישראל הקדום, וההפטרה בוטלה. ההיכל נחנך ביום 18 באוקטובר 1818, היום הראשון של [[חול המועד סוכות]], במבנה שכור שהיו בו 142 מושבים לגברים ו-107 מושבים בעזרת הנשים. על-אף שמקימי בית הכנסת הקפידו על כך שאינם סותרים יסודות [[הלכה|הלכתיים]] אלא [[מנהג (יהדות)|מנהגים]] בלבד, עורר ה"טמפל" מיד התנגדות עזה, בעיקר בשל נוסח התפילה שלו. דייני העיר אסרו על כניסה אליו [[ריב ההיכל|וגייסו רבנים מכל אירופה לעזרתם]]. למרות הפניות לרשויות ומכתבי החרם, עמד בית-הכנסת על מקומו. הוא משך קהל גדול של צעירים, בעיקר מקרב הנשים שאך מעט מהן ידעו די עברית כדי להבין את התפילות הישנות. קליי וסלומון שימשו כדרשנים, ויהודי ספרדי מאמסטרדם בשם [[דוד מלדולה (חזן)|דוד מלדולה]] מילא את תפקיד ה[[ש"ץ]] וה[[בעל קורא]]. הסנאט העירוני מיאן להתערב בסכסוך הפנימי וניסה להלך בין הטיפות: ב-19 בספטמבר 1819 הוא הכיר ב'קהל בית חדש' כ"מוסד" (Einrichtung) ולא כבית כנסת או בית-תפילה, וקבע כי חברות בו אינה פוטרת מתשלום מיסים לקהילה הישנה. ב-9 ביולי 1820 נערכה אמנה בינה למתפללים, וסוכם כי יוותרו כפופים לה וכי מעמד בהיכל אינו מקנה זכויות בוועד העדה. המחלוקת שככה בהדרגה; בשלהי 1821 פיטרו פרנסי העיר את [[אב בית דין|הראב"ד]] הקשיש ברוך בן מאיר עוזרש ושכרו את [[יצחק ברנייס]] כרב הקבוע הראשון מזה עשרים ושתיים שנה – מאז התפטרותו של [[רפאל הכהן כ"ץ]] ב-1799. החוזה שנחתם עם ברנייס אסר עליו להתערב בענייני ההיכל.{{הערה|M.M. Haarbleicher, '''Aus der Geschichte Der Deutsch-Israelitischen Gemeinde in Hamburg''', M. Rosenberg, 1886. עמ' 188-190.}}