נווה עמל – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

הקמת המדינה וה[[עלייה]] הגדולה שבאה בעקבותיה השפיעו על [[התפתחות]]ה של הרצליה מ[[מושבה]] ל[[עיר]]. במשך התקופה בין נובמבר 1948 לנובמבר 1950 גדלה האוכלוסייה היהודית בישראל ב-70% והאוכלוסייה בהרצליה גדלה מ-5,300 ל-12,000 נפש, כלומר גידול של 126%. בשנים 1948–1955 בנתה [[חברה (תאגיד)|חברת]] [[נוה עובד (בנייה)|נווה עובד]] 1,200 מתוך 2,000 יחידות דיור בהרצליה והקימה מספר שכונות חדשות, ובהן נווה עמל. השכונה נבנתה בכמה שלבים והוקמה על [[אדמת נפקדים]]. השכונה הוקמה כיחידה עצמאית כמעט לחלוטין וכללה כ-812 יחידות דיור על שטח כללי של 626 דונם. בשטח זה הוקמו 600 יחידות דיור על שטח של 450–600 מ"ר ליחידה, ו-24 יחידות דיור על שטח של 950–1,200 מ"ר ליחידה. בשכונת נווה עמל הייתה חלוקה כמעט שווה בין עולים חדשים לבין ותיקי ההסתדרות ופועלים ותיקים (הכוונה לפועלים ובני משפחות עובדי הציבור והשירותים שהיו חברי הסתדרות): 412 דירות לעולים ו-400 דירות לוותיקים.