הבדלים בין גרסאות בדף "ההתפרצות המינואית"

הוסרו 2 בתים ,  לפני 6 חודשים
מ
בוט החלפות: על ידי, עשויה, מדויק, אטמוספיר\1
מ (בוט החלפות: על ידי, עשויה, מדויק, אטמוספיר\1)
תגית: תו כיווניות מפורש
[[קובץ:Santorini-topo-HEB.svg|שמאל|ממוזער|250px|[[מפה טופוגרפית]] של סנטוריני]]
'''ההתפרצות המינואית''' הייתה [[התפרצות געשית#התפרצות פליניאנית| התפרצות פליניאנית]] של [[סנטוריני (הר געש)|הר הגעש סנטוריני]], שהתרחשה באי [[סנטוריני]] (תירה) ב[[הים האגאי|ים האגאי]] ב[[תקופת הברונזה]], סביב שנת 1600 [[לפני הספירה]]. ההתפרצות המינואית הייתה בין ההתפרצויות ההרסניות ביותר בעשרת אלפי השנים האחרונות. ה[[תיארוך]] המדוייקהמדויק של ההתפרצות המינואית עדיין שנוי במחלוקת במחקר ה[[גאולוגיה]] וה[[ארכאולוגיה]], אך מוסכם כי התרחשה במאות [[המאה ה-16 לפנה"ס|ה-16]] או [[המאה ה-17 לפנה"ס|ה-17]] לפנה"ס.
 
==רקע==
החלק שנותר מהאי כוסה שכבת אפר עמוקה, האפר הגעשי נישא ברוח למרחק של עד כ-1200 ק"מ, וכתוצאה מכך שררה אפלה כבדה למשך זמן מה באזורי ההתפרצות.
 
מחקר על- ידי משלחת בינלאומית של מדענים ב-2006 גילה שההתפרצות המינואית הייתה רבת עוצמה אף יותר משהיה מקובל עד אז. [[התפרצות געשית#מדד התפרצות געשית|מדד ההתפרצות]] שלה מוערך כ-7, ואם הערכה זו נכונה היא פלטה לאטמוספירה עד פי ארבעה חומר מהתפרצות [[קרקטואה]] בשנת 1883, התפרצות בעוצמה 6. רק ארבע התפרצויות נוספות במהלך ההיסטוריה פלטו לפי ההערכה יותר חומר: ב[[הר טמבורה]] בשנת 1815, באי [[לומבוק]] בשנת 1257, ב[[הר פאקטו]] בשנת 946, וב[[אגם טאופו]] בשנת 180.
 
==ארכאולוגיה==
מחקרים רבים נערכו על השפעות אלו בשיתוף פעולה של ענפי מדע שונים ([[גאולוגיה]], [[ארכאולוגיה]], [[היסטוריה]]),{{הערה|שם=קרמון 2 }}. שאלה מרכזית היא מה היה חלקה של ההתפרצות הגעשית כגורם לשקיעתה של [[התרבות המינואית]], ולהשתלטותה של שושלת זרה (מיקנית) על [[קנוסוס]], בירת [[כרתים]], באמצע המאה ה-15 לפנה"ס. יש הטוענים, שמה שהביא להחרבתה הסופית של התרבות המינואית, היה גל ה[[צונאמי]] שפקד את האי אחרי רעידת האדמה. גל זה הרס מבנים רבים ואוניות רבות שהיו בקרבת מקום. השערה זו מתמזגת עם דעה מקובלת כי הממלכה המינואית הייתה מעצמה ימית.{{הערה| יהודה קרמון, "סאנטורין כעדות היסטורית", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (1977) עמ' 6.}}. ואולם ההשערה הפכה סבוכה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות מן המאה ה-15 למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס.
 
במחקר שפורסם בשנת 2019 לא נמצא קשר ישיר בין ההתפרצות לבין קריסת הממלכה המינואית בכרתים, אך לא נפסלה האפשרות שגל הצונאמי והשפעות אטמוספריותאטמוספיריות פגעו בספנות, במסחר ובחקלאות באי, ובכך החלישו את יכולת הממלכה לעמוד באיומים, וסייעו לקריסתה כמה דורות מאוחר יותר.{{הערה|Druitt, T. H., et al (2019). The late bronze age eruption of Santorini volcano and its impact on the ancient Mediterranean world. Elements: An International Magazine of Mineralogy, Geochemistry, and Petrology, 15(3), 185-190.‏}}
 
==קשר לסיפורי יציאת מצרים ואטלנטיס==
ספירידון מארינאטוס היה הראשון להציע כי ההתפרצות יכולה לספק הסבר טבעי לסיפורי [[יציאת מצרים]] ולסיפור [[אטלנטיס]], אך לא עסק במחקר ממשי בנושאים אלו. הצעותיו הורחבו במשך השנים לתאוריות פופולריות רבות, בעיקר בספרות הלא-מדעית, ב[[סרט תעודי|סרטי טלוויזיה תעודיים]] וב[[אינטרנט]], שעליהן נמתחה ביקורת מצד חוקרים בתחומי המדע{{הערה|שם=האריס2013|מארק האריס, [https://youtu.be/BGsdkIVTrOo The Thera Theories: Science and the Modern Reception History of the Exodus], הרצאה בכנס Out of Egypt של [[אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו]]}}.
 
בין השאר הציעו התיאוריות הפופולריות שגל הצונאמי הוא זה שגרם ל[[קריעת ים סוף]] המתוארת ב[[ספר שמות]] במקרא, ושהשפעות האפר גרמו לחלק או לכל [[מכות מצרים]]. הצעות כאלו נראו סבירות יותר בשנים שבהן תוארכה ההתפרצות סביב שנת 1500 לפנה"ס, ולפיכך הייתה עשוייהעשויה להתאים להצעת התיארוך יציאת מצרים לאמצע המאה ה-15, על פי הכרונולוגיה המקראית המונה 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת מקדש שלמה. ההתאמה הכרונולוגית הפכה קשה הרבה יותר בעקבות הקדמת תיארוך ההתפרצות למאות ה-16 או ה-17 לפנה"ס,{{הערה|Cline, E. H. (2015). 1177 BC: The Year Civilization Collapsed: Revised and Updated. Princeton University Press.‏}} אך קושי זה לא מנע הופעת תיאוריות נוספות, בין השאר בעקבות חילוקי הדעות המדעיים לגבי התיארוך החדש.
 
התאוריה היחידה מסוג זה שפורסמה בפורומים מדעיים הוצגה בספר "The Parting of the Sea" בהוצאת [[אוניברסיטת פרינסטון]] של הגאולוגית האמריקאית ברברה סיוורטסן מ[[אוניברסיטת שיקגו]]. בספר זה מציעה סיוורטסן שהיו למעשה שתי יציאות מצרים. הראשונה מביניהן בתאריך המקובל יותר כיום להתפרצות המינואית בשלהי המאה ה-17 לפנה"ס. לפי הצעתה גרם ענן האפר של ההתפרצות לחלק ממכות מצרים, וגל הצונאמי הוא שהטביע את צבא המרכבות המצרי שרדף אחר היוצאים. יציאת מצרים נוספת אירעה לדעתה בתקופה המקובלת יותר במחקר של אמצע המאה ה-15 לפנה"ס, והיא נגרמה כתוצאה מגל צונאמי עקב התפרצות מאוחרת יותר של הר-געש אחר, תת-ימי.