יחסי ונצואלה–קובה – הבדלי גרסאות

קשרי ונצואלה וקובה החלו בתקופה בה קובה הייתה עדיין תחת שלטון [[ספרד]], כאשר בין החותמים על חוק העצמאות של ונצואלה בשנת [[1811]] היה [[פרנסיסקו חוויארחבייר יאנזיאנס]] יליד פורטופוארטו פרינסיפה ([[קמגואיי]] בפועלהמודרנית) בקובה. בקרב הקארובובי המהוללקרבובו ([[1821]]) נלחם [[חוסה רפאל דה לאס הראסאראס]] מ[[הוואנה]] בעוז לצדולצד שלכוחות צבאתומכי הפטריוטיםהעצמאות. הוא הועלה לקולונללדרגת קולונל על ידי הגנרל [[סימון בוליבאר]] עצמו, ולפניו הבטיח בוליבאר לא להשיבלהניח את חרבו עד שקובה תהיה חופשייה.

כאשר צבא ספרד נסוג בעקבות תבוסה לקובה לאחר [[קרב אגם מרקאיבו|הקרב המכריע על אגם מארקייבומארקיבו]] (1823), הוגלו מלוכנים ונצואלים רבים ביניהם קולונל נרקיסונרסיסו לופזלופס, מרקוס מייסומסאו, שהיה אביו של אנטוניו מייסומסאו המהפכן, קאליקסטווקליקסטו גרסיה דה לונה, שהיה סבו של גנרל בקובסטוקליקסטו גרסיה שלחם לעצמאות קובה. הם המשיכו לשרת את [[ממשלת ספרד]] בכמה תפקידים צבאיים ומנהלתיים בקובה ובספרד. לאחר שהם פנו נגד השלטון הספרדי הם הפכו לפרטיזניםלתומכים של הפלג העצמאי בקובה. בשנת [[1848]], במהלך מעצרם של מהפכנים קובנים, לופזלופס ברח לארצות הברית, שם ניסה לשחרר את האי ולהקים קובה עצמאית שתצטרף בסופו של דבר ל[[ארצות הברית]] כמדינת עבדים. [[דגל קובה]] המודרני מקורו במסע הראשון שלו שנחת בקרדנסבקארדנס, תוכנן על ידי לופזלופס, יחד עם קובני מקומי בשם מיגל טארובהטאורבה טולון. בשנת 1851 אמריקאים רבים המשלחת השנייה של לופזלופס אשר נכשלה, הוצאו להורג בטירת סלוודור דה לה פונטה של הוואנה.

במהלך [[מלחמת עשר השנים]] (1868–1878), מוונצואלה הגיעו, בין היתר, חוסה מיגל בארטו פרזפרס, מנואל מריה גארידו פאזפאס, כריסטובל מנדוזהמנדוסה, סלומה הרננדסארנאנדס הרנדסארנאנדס, כריסטובל אקוסטה, חוסה מריה אוררקואיקאאורקואצ'אה איריגוין ואמדאו מאנוטמנואיט. כולם לחמו למען עצמאות קובה בכמה קרבות שבלטו בגבורתם. סלומה הרננדזארנאנדס נפטר בקובה בגלל מחלה, ואילו אקוסטה, אוררקואיקאאורקואצ'אה איריגואין ומנוי,ומנואיט נהרגו במהלך הקרבות, ועזרו להניח את היסודות לחברות הגוברת והסולידריות בין קובה לוונצואלה. ב-[[12 באפריל]] [[1869]], [[קרלוס מנואל דה סספדס]], נשיא הרפובליקה המוכרזת של קבה, ייעד את הוונצואלי כריסטובל מנדוזהמנדוסה, לתפקיד שר החוץ, שהיה הצעיר הראשון בקרב הקמגואנים היה הראשון שאחז בנשק, והיה בנו של כריסטובל מנדוזהמנדוסה, נשיא ונצואלה הראשון וידידו של בוליבאר. כריסטובל מנדוזהמנדוסה הגיע לדרגת קולונל ומת לפני כיתת הירייורים הספרדיתספרדית ב-[[30 בדצמבר]] [[1870]], יומיים לאחר שנפל בשבי בנג'אסהבנחסה, קמגואי.

בשנת 1871 תמך הנשיא [[אנטוניו גוזמןגוסמאן בלאנקובלנקו]] במה שמכונה "משלחת הוונגארד" בוונצואלה, שנחתה במזרח קובה ב-17 ביוני בפיקודו של הבריגדיר הקובני רפאל דה קואזדהקסדה. בניסיון זה לשחרר את קובה היו 200 איש, בעיקר ונצואלים, עם 600 כלי נשק, תחמושת ו-40 פרדות. בקמגואי הם נלחמו בקרב מוצלח בפיקודו של סבאנאס דל צ'יגוסייגו, והשמידו את הכוחות הספרדים.

צאצאי בוליבר וקרובי משפחתו של [[אנטוניו חוזהחוסה דה סוקר,סוקרה]] נלחמו במלחמת ההעצמאות של קובה ב-951895.