אפולו מוליך המוזות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←הערות שוליים: קטגוריה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
[[File:Apollon musagète.jpg|thumb|פאלקו קפוסטה כ"אפולו"]]
גרסת הבלט הראשונה של "אפולו מוליך המוזות" מאת סטרווינסקי, שהוזמנה במיוחד לפסטיבל וושינגטון, הוצגה ב-27 באפריל 1928, עם כוריאוגרפיה של [[אדולף בולם]], שגם רקד את תפקיד אפולו. אדולף בולם גייס להקת רקדניות להצגת הבכורה במדינה, שחסרה באותה תקופה מאגר זמין של רקדניות בעלות הכשרה קלאסית. רות פייג', ברניס הולמס (המורה לבלט של [[ג'ין קלי]]), ואליז ריימן היו שלוש המוזות והנס קינדלר היה ה[[מנצח]]. סטרווינסקי לא גילה עניין בהופעה ב[[ארצות הברית]], והכוריאוגרפיה של בולם נשכחה עם הזמן.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=gtYqep1IL58C&pg=PA62 צ'ארלס מ. ג'וזף, "Stravinsky Inside Out", הוצאת אוניברסיטת ייל, לונדון, עמ' 62, isbn=9780300075373 {{כ}}] 1 באוקטובר 2008}} הוא שמר על הזכויות לפרטיטורה ב[[אירופה]] בשביל [[סרגיי דיאגילב]], שהפקת ה[[בלט רוס]] שלו, עם כוריאוגרפיה של בלנשין בן ה-24, עלתה על הבמה בתיאטרון שרה ברנרד ב[[פריז]] ב-12 ביוני 1928. סטרווינסקי ניצח על ההצגה. ה[[קונצרטמייסטר]] היה [[מרסל דאריו]].{{הערה|[http://www.balanchine.org/balanchine/display_result.jsp?num=84 קטלוג ז'ורז' בלנשין]}}
בהתאם לרצונו של סטרווינסקי, היה סגנון הריקוד [[בלט קלאסי|קלאסי]] בעיקרוף וסטרווינסקי ראה בעיני רוחו את "אפולו מוליך המוזות" כ[[בלט לבן]], כלומר, סלבוש לבן ומינימלי. בלנשין אמר לאחר מכן, שכאשר שמע את המוזיקה של סטרווינסקי יכול היה לראות רק לובן צח{{הערה|[http://www.theage.com.au/news/arts/nofrills-ballet/2007/06/14/1181414461763.html מלבורן, אוסטרליה, "העידן", "בלט נטול קישוטים"] 14 ביוני 2007}} הצלילות, הרוגע, אפילו שלווה, של המוזיקה משווים לה ריחוק בל-יתואר מן הריגוש הססגוני של הבלטים האחרים של סטרווינסקי. להימנעות מכל קונפליקט בהתרחשות, מכל עלילה, כוונה פסיכולוגית או הטיה רגשית, סייעו גם התלבושות הלבנות כליל של הרקדנים והיעדר תפאורה מורכבת על הבמה.
את התפאורה והתלבושות להפקה של בלנשין עיצב ה[[צייר]] ה[[צרפתי]] [[אנדרה בושאן]]. [[קוקו שאנל]] סיפקה תלבושות חדשות ב-1929. אפולו לבש [[טוגה]] מעוצבת מחדש בחיתוך אלכסוני, עם חגורה וקישורים. המוזות לבשו [[טוטו]]מסורתי. התפאורה הייתה [[בארוק]]ית: שני אתרים גדולים, עם איפאילו סלעים ומרכבת אפולו. במחול צפה ועלתה נטייה אקדמית משהו, במתיחות ובניתורים של הגוף, אבל בלנשין עיגל את זוויות הזרועות והידיים להגדיר תחת זאת את סוגת הבלט הנאו-קלאסי.
ההתרחשות כללה את הולדת אפולו, מגעיו עם שלוש המוזות, [[קליופה]] (פיוט), [[פוליהימניה]] (פנטומימה) ו[[טרפסיכורה]] (מחול ושירה), ועלייתו כאל אל [[הר פרנסוס]]. בצוות המקורי היו [[סרגיי ליפר]] כאפולו, אליס ניקיטינה כטרפסיכורה (לסירוגין עם [[אלכסנדרה דנילובה]], [[לובוב צ'רניצ'בה]] כקליופה\ [[פליה דוברובסקה]] כפוליהימניה וסופי אורלובה כ[[לטו]], אמו של אפולו.{{הערה|[http://www.balanchine.org/balanchine/display_result.jsp?num=84 קטלוג ז'ורז' בלנשין]}}
להפקה המחודשת עם [[מיכאיל ברישניקוב]] כאפולו בשנת 1979, הוא השמיט את הווריאציה הראשונה של אעפולו ויצר כוריאוגרפיה חדשה לסיום הבלט. הגרסה החדשה הזאת הסתיימה לא בעליית אפולו אל הר פרנסוס אלא בהעברת "תמונת הטווס" של המוזות ב[[תאוריית הבלט - מונחים|ערבסקה|ערבסקות]] של עלייה לגובה לצד אפולו, שהתרחשה במקור קצת קודם, אל התנוחה האחרונה. בבימוי של 1980 ל[[ניו יורק סיטי בלט]], הוחזרה הווריאציה הראשונה של אפולו.
== קישורים חיצוניים ==
| |||