|
בין היתר הקים את [[מוזיאון קומה ומגדל]] ב[[ירושלים]] ואת גלריה שודדי י-ם, שפעלה ב[[רחוב יפו]] במרכז העיר. במוזיאון הוצגו חלונות ממבנים ותקופות שונות, וכן עבודות העוסקות באדריכלות ובמרחב הציבורי בירושלים, והאירועים במקום כללו תערוכות, מופעים, תוכניות רזידנסי, השקות ספרים ומסיבות.
אהבתו לירושלים, שמתוארת בפיו במונחים של אהבת גבר לאישה, דחפה אותו לרכז את מאבקיו נגד הפיתוח המואץ של העיר שמתקיים, בלי מחשבה עמוקה, לטובת בעלי ההון ועל חשבון רוב תושביה.
הוא ראה את העיר הולכת ומשתנה מיום ליום, כיצד הנופים העירוניים הזכורים לו הופכים לבטון ואספלט, הצילום היה בשבילו אמצעי להעברת מסרים, לא מטרה.
הוא תיעד בעקביות ובמסירות את יופייה של ירושלים ואת תהליכי ההרס המתרחשים בה בשנים האחרונות, הצילום מתפקד כפעולה פוליטית ומציג את מהלכי המחיקה וההרס הנחבאים תחת "הפיתוח העירוני".
הוא צילם את כל מה שצרם לו לעין מבחינה אסטטית ופילוסופית. הצילומים הם אינפורמטיביים, תיעוד ישיר ובוטה של כלי המשחית שהורסים בית עתיק לעומת חדש ומכוער ולעיתים מבט כמעט פיוטי על הנוף הנעלם המוסתר תחת מנופים או מתמוטט לכל עבר.
הוא מסגר את עבודותיו בחלונות ירושלמים עתיקים אותם הוא אסף מהרחוב בשנים האחרונות, כל חלון הוא תיעוד היסטורי והמחשה של איך היה פעם לעומת מה שעכשיו.
צעקתו אינה באה מנוסטלגיה, החשש היה מהשינוי ההופך את העיר ואת תושביה למשהו אחר, משהו שלא התכוונו אליו.
בשנת [[2007]] יזם את "פסטיבל ללא-חשמל" יחד עם קבוצת אמנים, יזמים ובעלי עסקים ברחוב נסים בכר, כתגובה לפסטיבלי האורות והראווה שיזמה העירייה.
| 