הבדלים בין גרסאות בדף "נחום גולדמן"

הוסרו 165 בתים ,  לפני חודש
מ
קידוד קישורים, החלפות (ארגונ, הייתה , היישוב , ויצמן, ארצות הברית, תוכנית, העלייה, ז'נבה, תיאר , ז'נבה, שנות ה-19, בן-גוריון, ממשל, בזל, מאחר ש, כישלון, הניסיונות )
תגית: nowiki
מ (קידוד קישורים, החלפות (ארגונ, הייתה , היישוב , ויצמן, ארצות הברית, תוכנית, העלייה, ז'נבה, תיאר , ז'נבה, שנות ה-19, בן-גוריון, ממשל, בזל, מאחר ש, כישלון, הניסיונות ))
 
== ביוגרפיה ==
נחום גולדמן נולד ב[[שטעטל|עיירה]] [[וישנבה]] שב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]], ליד גבול [[ליטא]]) לרבקה ושלמה צבי. בילדותו עברה משפחתו ל[[פרנקפורט]]. הוא למד בגימנסיה הליברלית והיוקרתית "[[:en:Musterschule|Musterschule]]" {{אנ|Musterschule}} ובבית למד עברית ולימודי יהדות''.'' אביו אביו שלמה צבי היה אחיו של הסופר העברי [[בן אביגדור]] והיה ציוני פעיל.
 
ב 1912 החל ללמוד [[משפטים]] ב[[אוניברסיטת היידלברג]] אך [[מלחמת העולם הראשונה]] קטעה את לימודיו. כרוב הסטודנטים היהודיים ב[[גרמניה]] תמך בצדקת העניין הגרמני ואף פרסם כמה מאמרים פטריוטיים בזכות "רוח ה[[מיליטריזם]]". בתקופת המלחמה הועסק ב Nachrichtenstelle für den Orient, מחלקה למודיעין ותעמולה של משרד החוץ ה[[גרמניה|גרמני]], שניסתה לקדם אינטרסים גרמניים בקרב תנועות לאומיות ואיסלאמיות ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. במקביל לעבודתו זו ניסה לגייס במימשלבממשל הגרמני תמיכה בציונות<ref>Hans-Peter Schwarz (1995) '''''Konrad Adenauer: A German Politician''' '''and Statesman in a Period of War, Revolution and Reconstruction''''' Berghahn Books, <nowiki>ISBN 1-57181-870-7</nowiki> p. 645</ref> לאחר המלחמה השלים את השכלתו האקדמית ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] [[אוניברסיטת היידלברג|היידלברג]], ו[[אוניברסיטת מרבורג|מרבורג]] ו[[אוניברסיטת ברלין|ב 1921 קיבל תואר דוקטור למשפטים.]]
 
ב-[[1922]] ייסד ב[[ברלין]] עם ד"ר [[יעקב קלצקין]] את החברה להוצאת ספרים "[[אשכול (הוצאה לאור)|אשכו]]<nowiki/>ל"שהוציאה לאור את ה'''[[אנציקלופדיה יודאיקה]]''' (Encyclopaedia Judaica) – [[אנציקלופדיה]] מקיפה המתמקדת בנושאי [[עם ישראל]]: [[יהדות]], [[מדעי היהדות]] ו[[תולדות עם ישראל]]. מהאנציקלופדיה ראו אור 10 כרכים ב[[גרמנית]] ועוד שני כרכים ב[[עברית]] בשנים [[1928]]–[[1934]], מפעל האנציקלופדיה נקטע עקב [[עליית הנאצים לשלטון]] בגרמניה. בתקופה זו נעשה מעורב בפוליטיקה של [[ציונות|התנועה הציונית]] שהיה בין מנהיגיה הבולטים כל ימי חייו.
 
ב 1934 נשא לאשה את אליס גוטשלק ונולדו להם שני בנים. בשנים 1933 - 1940 התגורר בעיקר ב[[ז'נבה|ג'נבה]] כנציג [[ועד המשלחות היהודיות]] ובא כח [[הסוכנות היהודית]] ל[[חבר הלאומים]]. שם ריכז את הפעילות לייסוד [[הקונגרס היהודי העולמי]] ואחר כך בתפקידו כיושב ראש הוועד המנהל של הקונגרס.
 
בשל פעילותו הציונית ופעילותו האנטי-נאצית היה במעקב של ה[[גסטפו|גסטאפו]] וב 1934 הוצא נגדו צו מעצר שממנו ניצל הודות לכך שהיה אז בארץ ישראל. הוא סומן כאויב המשטר וב [[1935 בגרמניה|1935]] נשללה אזרחותו הגרמנית. בהמלצת שר החוץ הצרפתי [[לואי בארטו]] קיבל אזרחות של [[הונדורס]] והתמנה לקונסול הונדורס בגבז'נבה. ב 1940 הצליח לחלץ את אשתו ובניו מאירופה ובאמצעות אשרות כניסה לארה"בלארצות הברית שהשיג בעזרתו של [[סטיבן שמואל וייז|סטפן וייז]] הגיע, לאחר המתנה ב[[פורטוגל]], עם משפחתו ל[[ארצות הברית]]. הוא זכה בדרכון של ארה"בארצות הברית ב 1945. במרבית שנותיו מאז התגורר בארה"בבארצות הברית ובאירופה על אף שב 1964 קיבל דרכון ישראלי.
 
בשנות 1960יזם גולדמן את הוצאת האנציקלופדיה יודאיקה באנגלית שהיתהשהייתה מעין המשך לאנציקלופדיה שעמד בראשה בברלין. כנשיא הקונגרס היהודי בשנים 1949 - 1977 וכנשיא [[ההסתדרות הציונית העולמית]] בשנים 1956 - 1968 היה גולדמן מעורב במרבית הנושאים שעמדו במוקד הפוליטי והציבורי של יהודי העולם ושל מדינת ישראל. מעורבותו המשיכה גם לאחר שפרש מתפקידים אלה.
 
נחום גולדמן נפטר בשנת 1982 בגיל 86 באתר המרפא באד ריישנהל בגרמניה, ונקבר ב[[הר הרצל]] ב[[ירושלים]] בחלקת נשיאי ההסתדרות הציונית. .
 
===פעילות ציונית===
נחום גולדמן היה ציוני משחר ילדותו. כבר בהיותו בן 16 התלווה לאביו, שהיה ציוני נלהב, בנסיעה ל[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרס הציוני]] העשירי ב[[בזל|באזלבזל.]] בגיל שמונה עשרה הצטרף לקבוצת סטודנטים [[ציונות|ציונים]] לביקור ב[[ארץ ישראל]], והתרשם עמוקות מן [[היישוב]] הקטן והנחוש. התרשמותו זו באה לידי ביטוי בספרו "Erez-Israel: Reisebriefe aus Palästina"{{הערה|[https://archive.org/details/erezisraelreiseb00golduoft הספר] באתר [[ארכיון האינטרנט]]}}.
 
לאחר שקבע את משכנו בברלין החל את פעילותו בתנועה הציונית בגרמניה והיה בין מייסדי מפלגת הציונים הרדיקלים ביחד עם [[יצחק גרינבוים]] וכחבר בהנהלתה השתתף בקונגרסים הציוניים מ 1920 והיה מעורב בכל המהלכים והמאבקים בפוליטיקה הבין מפלגתית של התנועה הציונית. בדעותיו ובנטיתו הפוליטית היה מקורב ל[[חיים ויצמן|חיים וייצמן]], מאוחר יותר השתייך לסיעת [[הציונים הכלליים|הציונים הכללים]] א' ששיתפה פעולה עם מפלגות הפועלים.
 
בשנת [[1927]] נבחר כחבר [[הוועד הפועל הציוני]] מטעם הסיעה הרדיקלית והשתתף בוועדה המדינית שניהלה את המשא ומתן עם הממשלה הבריטית אחרי פרסום "[[הספר הלבן של פאספילד|הספר הלבן]]" של ה[[לורד פאספילד]]. ב 1931הצטרף ל[[נחום סוקולוב]] במסע מגבית של [[קרן היסוד]] לאמריקה שבו רכש היכרות קרובה עם הקהילה היהודית בארה"בבארצות הברית ועם מנהיגיה.
 
בשנת 1934 מונה לנציג ההסתדרות הציונית ב[[חבר הלאומים]] בגבז'נבה. באותה שנה נבחר גם כחבר ב[[ההנהלה הציונית|הנהלה הציונית]] ונחשב כאחד מקובעי מדיניות החוץ של התנועה. בתפקידו זה ניהל בוועדה לשטחי המנדט של חבר הלאומים.את המאבק כנגד ניסיונות ממשלת בריטניה לצמצם את המחויבות [[הצהרת בלפור|שבהצהרת בלפור]] ו[[המנדט הבריטי]] להקמת [[בית לאומי לעם היהודי|בית לאומי]] ליהודים בארץ ישראל.
 
גולדמן היה בין התומכים הנלהבים בהצעת [[ועדת פיל]] ב 1937 לתכניתלתוכנית החלוקה של ארץ ישראל. הוא ראה בהיסוסים ובעמדה המסויגת שהציגה התנועה הציונית כלפי ההצעה טעות גדולה. גם שנים רבות אחר כך סבר שניתן היה באמצעות תכניתתוכנית זו להציל יהודים רבים ואולי אף למנוע את [[השואה]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=164 - 165}}</ref>
 
לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הגיע ל[[ניו יורק]], שם הצטרף ל[[ועד החירום הציוני|וועד החירום הציוני]] וכנציג [[הסוכנות היהודית]] ניסה לקדם את מטרות התנועה הציונית בקרב קובעי המדיניות בארצות הברית. הנסיונותהניסיונות לעורר תמיכה אמריקאית במאבק הציוני לחידוש העליההעלייה לפלשתינה לא צלחו מאחר ומדינאים שמדינאים ופקידי [[מחלקת המדינה של ארצות הברית|מחלקת המדינה]] שהושפעו מעמדת [[משרד החוץ הבריטי]] לא הסכימו לכל מהלך שהבריטים התנגדו לו. מסיבה זו עיקר המאמץ הציוני בארה"בבארצות הברית הופנה להתפתחויות הצפויות עם תום המלחמה. על אף שב 1937 תמך גולדמן בתוכנית החלוקה, היה ב 1942 בין יוזמי ומארגני הועידה הציונית בניו יורק בהשתתפות ויצמן ובן -גוריון שבה הוחלט על [[תוכנית בילטמור|תכנית בילטמור,]], שהצהירה שמטרת הציונות היא הקמת Jewish Commonwealth - בית לאומי או במילים אחרות מדינה יהודית בארץ ישראל.
 
עם תום המלחמה נמצאו הסוכנות היהודית והנהגת הישובהיישוב בא"י בעמדת התנגשות עם [[המנדט הבריטי|ממשלת המנדט]] שהתעקשה להמשיך במדיניות [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן של מקדונלד]] מ 1939. גולדמן היה קרוב יותר לעמדתו של חיים ויצמן שהתנגד למאבק האקטיביסטי של [[ההגנה]], [[ארגון צבאי לאומי|האצ"ל]] ו[[לוחמי חרות ישראל|הלח"י]] כנגד ממשלת המנדט, אך לטענתו ניסה להציג עמדת פשרה בעניין זה בין ויצמן ובן -גוריון. עימות חריף התפתח בין גולדמן, שהאמין בדיפלומטיה שקטה, ובין [[אבא הלל סילבר]], שהיה באותו זמן המנהיג הציוני הבולט בארה"בבארצות הברית והוביל קו מדיני אקטיביסטי. הקו התקיף של סילבר היה אולי פופולרי יותר בציבור היהודי אך בסופו של דבר הצליח גולדמן להרחיק את סילבר מהנהגת הציונות האמריקאית. <ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=209 - 211}}</ref>
 
באוגוסט 1946, לאחר פרסום [[תוכנית מוריסון גריידי]] הביא גולדמן לוושינגטון תוכנית נגדית של הסוכנות היהודית, שנקראה "תוכנית גולדמן" ושכנע את אנשי מחלקת המדינה של ארצות הברית לתמוך בתוכניתו ולדחות את תוכנית מוריסון, מה שהיה בין הגורמים להצהרת הנשיא [[הארי טרומן]] נגד תוכנית מוריסון ובעד עלייה מיידית של מאה אלף יהודים{{הערה|{{דבר||תפקידה של הסוכנות בואשינגטון|1946/11/06|00200}}}}.
 
לאחר שה[[ועדת אונסקו"פ|הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני פלשׂתינה (א"י)]] (UNSCOP - United Nations Special Committee on הציעה את התכנית לחלוקת א"י עבר המאבק הציוני לעצרת האו"ם. כחבר המשלחת ל[[העצרת הכללית של האומות המאוחדות|עצרת האומות המאוחדות]] ניהל גולדמן מגעים עם מזכירות האו"ם, עם הממשל בוושינגטון, ועם מדינות אירופה ו[[אמריקה הדרומית|דרום אמריקה,]], כדי להבטיח את תמיכתן בתכניתבתוכנית החלוקה. לכישוריו ולנסיונוולניסיונו הדיפלומטי העשיר היתההייתה תרומה חשובה להחלטת עצרת האו"ם מה 29 בנובמבר 1947 על תוכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית.
 
בשנים 1951 - 1956 בתפקידו כיושב ראש הוועד המנהל של הסוכנות היהודית, היה גולדמן מעורב במבצעי [[העלייה ההמונית|העליה ההמונית]] לישראל ובמאמצים לממן ולהפעיל את הבאת העולים ואת קליטתם בארץ. בין השנים 1956–1968 כיהן כיו"ר [[ההסתדרות הציונית העולמית]].
 
===פעילות למען העם היהודי===
עליית הנאציזם בגרמניה והתחזקות האנטישמיות באירופה בשנות ה -1930 הביאו את גולדמן לפעילות אינטנסיבית למען העם היהודי. בעקבות פנייתו של סטפן וייז השתתף בפעילות הכנה לקראת ייסוד קונגרס יהודי עולמי, שראה בו צורך חיוני בעקבות עליית הנאצים לשלטון. הוא היה בין יוזמי ועידת הייסוד של הקונגרס היהודי העולמי ב- 1936ב־1936 ונבחר ליושב-ראש הוועד המנהל שלו. עד 1939 היה גם נציג הקונגרס וועד שליחי הקהילות לחבר-הלאומים בז'נווהנבה.
 
גולדמן מילא תפקיד מרכזי בנסיונותבניסיונות של הקונגרס להבטיח את זכויות היהודים במרכז אירופה ובמזרחה ולגייס את העם היהודי ואת הכוחות הדמוקרטיים בעולם כנגד התחזקות הנאציזם. בנובמבר 1934 נפגש עם [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]] בבקשה שיתערב למען יהודי [[חבל הסאר|חבל הסאאר]] שסופח על ידי גרמניה<ref>David Vital (1999) '''A People Apart: The Jews in Europe, 178''9–''1939'''. Oxford University Press, <nowiki>ISBN 0-19-820805-7</nowiki> p. 893
 
'''^''' Michele Sarfatti (2006) '''The Jews in Mussolini's Italy: From''' '''Equality to Persecution''' translated by John Tedeschi, Anne C. Tedeschi University of Wisconsin Press, <nowiki>ISBN 0-299-21734-5</nowiki> p. 77</ref>. פגישה זו לא הניבה תוצאות ממשיות וכך גם פגישות רבות אחרות שקיים עם נציגי מדינות אירופה ועם המזכיר המדיני של ה[[קריית הוותיקן|וותיקן]] קרדינל פאצ'לי בנסיוןבניסיון לעוררם לפעול כנגד האנטישמיות המתגברת ולמצוא פתרון לבעיית הפליטים היהודיים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=119 - 154}}</ref>נסיונוניסיונו של גולדמן לארגן חרם בינלאומי כנגד סחורות מ[[גרמניה הנאצית]] נחל כישלון צורב, כאשר המדינות הדמוקרטיות, ואפילו הנהגות היהודים בגרמניה ובארצות הברית לא הכירו באיום שטמון במשטר הנאצי. גם הניסיונות לשכנע את ארצות הברית ומדינות אחרות לפתוח את שעריהן לפליטים היהודים לאחר [[ליל הבדולח]] לא הביאו לתוצאות. גולדמן שהשתתף כנציג הקונגרס בו[[ועידת אוויאן]] ב 1938ראה בכישלונה "כתב אישום חותך ומזעזע נגד העולם הנאור"<ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=158}}</ref>
 
לאחר שהגיע לארצות הברית ב 1940 התמקדה עיקר פעילותו של גולדמן בנסיונותבניסיונות להציל אנשי שם יהודים מאירופה הכבושה ובמאמצים לשכנע את המימשלהממשל לשנות את חוקי ההגירה ולאפשר כניסת פליטים יהודים לארה"בלארצות הברית. [[ועידת ברמודה]] באפריל 1943 היתההייתה עדות עגומה לכשלוןלכישלון מאמצים אלו. אפילו הבקשה שבעלות הברית יפציצו את [[תא גזים|תאי הגאזים]] ב[[אושוויץ]] כדי לעצור את ההשמדה נדחתה על הסף. בזכרונותיו, תיאר נחום גולדמן את הפעולות שנעשו בתקופת השואה כך:
 
"פרשה עגומה ומדכדכת, רצופה אכזבות וכישלונות... כל הפעולות האלה היו כטיפה בים ולא היה בהן כדי להביא להישג של ממש. באשמה זו נושאים כולנו - כל אלה שנמנו אז עם ראשי המדברים בשם העם היהודי, מי פחות ומי יותר, ואינני מוציא עצמי מכלל זה"<ref>נחום גולדמן, '''זכרונות''', ירושלים: ויינפלד וניקולסון, 1972, עמ' 172</ref>
 
עוד לפני תום המלחמה החל גולדמן בקידום תכניותתוכניות לשיקום העם היהודי ובדרכים לפיצויו. כבר בנובמבר 1944 בוועידה שהתקיימה ב[[אטלנטיק סיטי]]. הוחלט ביוזמתו לדרוש מגרמניה שלאחר המלחמה תפצה את היהודים שנרדפו על ידה. ב [[1949 בגרמניה|1949]] פנה הקונגרס היהודי העולמי ל[[גרמניה המערבית|גרמניה]] בקריאה לקבל את האחריות ואת המחויבות על הפשעים שנעשו לעם היהודי תחת השלטון הנאצי. ב [[1951 בגרמניה|1951]] הקים נחום גולדמן, כנשיא הקונגרס היהודי העולמי וכיושב ראש הוועד המנהל של הסוכנות היהודית, את [[ועידת התביעות|ועדת התביעות.]] ב 27 בספטמבר 1951 הודיע [[קנצלר גרמניה]], [[קונראד אדנאואר|קונראד אדנאאור]] שגרמניה מקבלת על עצמה את האחריות המוסרית ואת חובתה לפיצוי חומרי לעם היהודי וכי היא תיכנס למשא ומתן על כך עם נציגות משותפת של העם היהודי ו[[ישראל|מדינת ישראל]]. הצהרה זו הניעה את תחילת המשא ומתן על [[הסכם השילומים]]. בעקבות הסכמה בין בן -גוריון וגולדמן נערכה פגישה חשאית בין גולדמן ובין אדנאאור. גולדמן תארתיאר בזכרונותיו את הפגישה כ"הקשה ביותר מבחינה רגשית ולטווח ארוך אולי הגורלית ביותר בהשלכותיה על התפתחותה של מדינת ישראל"<ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=235}}</ref>
 
בהשגת הסכם השילומים, שעורר סערה ציבורית ופוליטית בישראל, היו מעורבים רבים, כמו [[משה שרת]], נח בארו ו[[פליקס שנער]], אך הוא נחשב להצלחתו הפוליטית החשובה ביותר של נחום גולדמן. במכתב מ 17 בספטמבר 1952 כתב לו ראש הממשלה דוד בן -גוריון: <blockquote>הרשה לי להביע בפניך בשם ממשלת ישראל ושמי אני רחשי הוקרתנו העמוקה על התפקיד החשוב שמילאת בהשגת ההסכם...החכמה, המרץ הטקט ואומץ הלב שגילית היו אל נכון חלק מכריע בהצלחת משא ומתן זה... חשיבות רבה יש גם לעובדה שנציגי אירגוניםארגונים יהודיים בעולם כולו לקחו חלק בהשגת התביעות לשילומים. שיתוף הפעולה ההרמוני בין נציגי ישראל לבין נציגיהם של האירגוניםהארגונים שאתה עמדת בראשם, הוא אחד האספקטים היותר מעודדים של מבצע חסר תקדים זה<ref>{{צ-ספר|מחבר=נחום גולדמן|שם=זכרונות|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=ויינפלד וניקולסון|שנת הוצאה=1972|עמ=250 - 251}}</ref></blockquote>
 
כנשיא הקונגרס היהודי העולמי בשנים 1949 - 1977 פעל גולדמן לאחד ארגונים יהודיים כדי שיוכלו להיות גורם משמעותי שייצג את האינטרסים של העם היהודי. כך היה בין מייסדי [[ועידת הנשיאים|ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית (]] Conference of Presidents of Major American Jewish Organizations) ו[[מועצת הארגונים היהודיים העולמיים|מועצת הארגונים היהודים]] Conference of Jewish Organizations. על אף שהעדיף תמיד את הדיפלומטיה החשאית היה משנות ה -1960 ואילך ממנהיגי המאבק למען [[יהדות ברית המועצות]]. החל מוועידה בינלאומית שכונסה ביוזמתו בפריז ב 1960 על ידי הקונגרס היהודי העולמי והמשך בוועידה השנייה למען יהדות ברית המועצות שנערכה ב[[בריסל]] ב [[1976 בברית המועצות|1976]] שיצאה בקריאה לברית המועצות "לקיים את [[הצהרת הלסינקי]] על זכויות האדם, לכבד את החוקה שלה עצמה ולהכיר בזכותם של יהודי ברית המועצות להתאחד עם אחיהם בארץ ישראל המולדת היהודית ההיסטורית".
 
על אף שהיה ציוני מושבע גולדמן החזיק בעמדה לפיה מדינה יהודית לא תהווה פתרון לכל בעיות היהודים וסבר ש[[גלות (יהדות)|גולה]] חזקה היא כורח, ואולי אפילו אידיאל. הוא העדיף את השימוש במונח "תפוצות Diaspora" ולא "גולה Exile". לדעתו היהודים חיו כמעט תמיד מפוזרים בעולם ותפוצות היהודים ימשיכו להתקיים גם לאחר קום [[ישראל|המדינה.]] גולדמן היה משוכנע שקיום מדינת ישראל מותנה בתמיכת יהודי התפוצות בפרט וב[[דעת קהל|דעת הקהל]] בעולם בכלל. הוא ראה ב[[התבוללות]] איום על המשך קיומה של יהדות העולם ועל כן ייחס חשיבות רבה להקמת מוסדות יהודיים פעילים ומלאי חיים בתפוצות.
 
החשיבות שייחס לקיום הקשרים בין ישראל והתפוצות באה לידי ביטוי ביוזמתו להקמת [[מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות|בית התפוצות]] ב 1978 שאף נקרא על שמו.
 
===פעילות למען שלום בין ישראל ומדינות ערב===
 
ביוני 1970 נפגש עם [[חסן השני]] [[מלך מרוקו]]{{הערה|{{מעריב||עורך נובל אובזרווטר תיווך בין חסן לגולדמן|1970/06/30|00307}}}}.
 
 
==ספריו==
*[http://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=2287 מזכרונות נחום גולדמן - שיחה גורלית עם הקנצלר אדנאאור]
*י[https://www.israelhayom.co.il/opinion/25273 וסי ביילין, נחום גולדמן הילד הרע של הציונות]
*[https://mida.org.il/2015/04/06/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91מכתב-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9Dהשמיניסטים-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%9Fגולדמן-%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%AAיוזמת-%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%94זנבה 45 שנה למכתב השמיניסטים: היהודי שהמציא את הבידוד של ישראל]
*[https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/14/meirhazan.pdf מאיר חזן, יוזמת נחום גולדמן להפגש עם נאצר בשנת 1970]
*[http://www.eilatgordinlevitan.com/vishnevo/v_pages/vstories_nahum_goldman.html Nachum Goldmann]