שנת ארבעת הקיסרים – הבדלי גרסאות

'''שנת ארבעת הקיסרים''' הוא כינוי לשנת [[69]] לספירה, בה התרחשה ב[[הקיסרות הרומית|אימפריה הרומית]] [[מלחמת אזרחים]]. השם נובע מן העובדה שכתוצאהכתוצאה מאי היציבות שלטו ברומא בשנה זו ארבעה [[קיסרי רומא|קיסרים]] בזה אחר זה – [[גלבה]], [[אותו]], [[ויטליוס]] ו[[אספסיאנוס]].

לאחר עלייתו של גלבה לשלטון, הוא לא הצליח לזכות באהדת אזרחי רומא וחיילי [[המשמר הפרטוריאני]], בין היתר עקב החסכנות שנקט בענייני כספים (אי מתן מענקים לחיילים, הפסקת משחקי ה[[גלדיאטור]]ים וכדומה). גם חלק מן הפרובינקיותה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיות]] לא הכירו בשלטונו של גלבה. בפרט סירבו הלגיונות שהיו מוצבים ב[[גרמניה עילית|גרמניה]] [[שבועת אמונים|להישבע אמונים]] לגלבה.

גלבה, שהיה זקן (בן 73) וערירי, סבר שיוכל לזכות באהדת הציבור על ידי מינוי יורש פופולרי ואימץ כיורש [[הסנאט הרומי|סנטור]] צעיר בשם [[פיסו ליקיניאנוס]]. צעד זה לא התקבל בעין יפה בקרב מקורבים אחרים של גלבה שראו עצמם מועמדים לתפקיד היורש. המרכזי שבהם היה [[אותו]], נציב [[לוסיטניה (פרובינקיה רומית)|לוסיטניה]] ומראשוני התומכים בגלבה. לאחר שתקוותו להתמנות כיורש נכזבונכזבה, קשר אותו קשר יחד עם חיילי המשמר הפרטוריאני והללו רצחו את גלבה ואת פיסו ב-15 בינואר 69. לאחר רצח גלבה, הוכרז אותו כקיסר על ידי המשמר הפרטוריאני והוכר ככזה על ידי הסנאט.

מוקדי התנגדות לשלטונו של ויטליוס קמו בשני אזורים שונים -– במזרח ובאזור ה[[דנובה]].

במזרח חברו [[ליקיניוס מוקיאנוס]] (נציב [[סוריה (פרובינקיה רומית)|סוריה]]), [[טיבריוס יוליוס אלכסנדר]] (נציב מצרים) ו[[אספסיאנוס]] (מפקד הצבא שעסק בדיכוי [[המרד הגדול]] ב[[התקופהפרובינקיה הרומית בארץ ישראליודיאה|יהודה]]) במטרה להדיח את ויטליוס. ב-1 ביולי 69, השביע אלכסנדר את הלגיונות המוצבים ב[[אלכסנדריה]] שבועת אמונים לאספסיאנוס, ועד מהרה הצטרפו אליהם גם הלגיונות מסוריה ומיהודה. למרות שאספסיאנוס היה הקיסר המיועד, מי שיצא בראש הלגיונות לאיטליה להדיח את ויטליוס היה דווקא מוקיאנוס. אספסיאנוס עצמו יצא למצרים להשגיח על אספקת התבואה.