איסדוד – הבדלי גרסאות

עם סיום [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]] מידי [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|הביזנטים]] באמצע [[המאה ה-7|המאה ה־7]], התהווה בסביבת תל אשדוד (ב[[ערבית]]: תל א־ראס) [[כפר]] [[ערבי]] בשם '''איסדוד''', שיבוש של השם "אשדוד". הכפר שכן על מורדות התל, על [[דרך הים]] הקדומה, ומרחקו מ[[הים התיכון|הים]] היה כ־5 ק"מ.

במהלך [[המאה ה-7|המאה ה־7]] נבנו על ידי הערבים מצודות חוף לאורך [[מישור החוף הדרומי]] במטרה להגן על העיר מפני פלישת אוניות [[האימפריה הביזנטית]]. מצודה כזו נבנתה בסביבת העיר [[אשדוד ים]], וכונתה '''קלעתקָלעה אל־מינהאל-מינָא''', שפירושה(בעברית: מצודת"מבצר הנמל"). ב־[[1477]], ציין [[הסולטנות הממלוכית|הסולטאן הממלוכי]] [[אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי|קאיתבֵּאי]] כי עבר בכפר במהלך מסעו לעיר [[דמשק]]. בשנת [[1596]] תועד הכפר עם אוכלוסייה של 413 נפש{{הערה|Petersen, Andrew (2005). The Towns of Palestine under Muslim Rule AD 600-1600. BAR International Series 1381. pp. 133.|כיוון=שמאל}}. מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]], אז התפתח הכפר לעיירה, ובה [[חאן (מבנה)|ח'אןחאן]] (אכסניה) ששימש כתחנה לגביית מס דרכים. עד סוף [[המאה ה-19|המאה ה־19]] השתרע הכפר על כל מורדותיו המזרחיים של תל אשדוד. במפקד האוכלוסין המנדטורי מ־[[1931]] מנתה אוכלוסיית איסדוד, שכבר הייתה לעיירה, 3,140 נפש, והיישוב שהכיל 764 בתים, שימש מרכז עירוני לכפרים בסביבה. ב[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים]] שנערך בשנת 1945, שטחי אדמותיה של איסדוד עמדו על 47,871 דונם והאוכלוסייה שלה מנתה 4,910 נפשות. באיסדוד התקיימה מועצת־כפרמועצת כפר.

ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נמל קטן שהיה סמוך לאיסדוד שימש את הבריטים ב[[קרב אראס (1917)|מתקפת 1917]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]], והובאו לעיירה פועלים רבים מ[[מצרים]].{{הערה|מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, עמ' 56–59, [[ב"ז קדר]], הוצאת משרד הביטחון, 1991}} ב־[[10 בנובמבר]] אותה שנה נכבשה איסדוד בידי החטיבה הרכובה האוסטרלית הראשונה של [[אנזא"ק]], במסגרת [[המנדט הבריטי|הכיבוש הבריטי של פלשתינה (א"י)]]. במהלך [[המרד הערבי הגדול]] הקימו שלטונות המנדט עמדת [[פילבוקס]] לשם הגנה על הגשר מפני תושבי איסדוד שניסו להורסו.