חמציץ נטוי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מאפיינים מורפולוגיים ופנולוגיים: איברי האגירה התת-קרקעיים של החמציץ הנטוי הם בצלים קטנים ולא פקעות/פקעיות.
שורה 33:
בנוסף לריבוי מיני רגיל, ה[[שורש (בוטניקה)|שורשים]] של החמציץ מצמיחים [[בצל]]ים תת-קרקעיים קטנים המאפשרים [[רבייה וגטטיבית|ריבוי וגטטיבי]], כלומר: באמצעות הבצלים החמציץ "משכפל" את עצמו ויוצר חמציצים נוספים, הגדלים במרחק מה מצמח המקור. החמציצים שצומחים מהבצלים זהים [[גנטיקה|גנטית]] לחמציץ המקורי שיצר את הבצלים.{{הערה|שם=צמח-השדה}} חמציצים אלה יוצרים בתורם בצלים חדשים, וכך ממשיך מעגל השכפול וההתרבות. כתוצאה מכך, החמציץ מתרבה מהר מאוד ובעל נטייה חזקה ל[[מין פולש|פולשנות]], בפרט [[#פולשנות בישראל|החמציץ הוא מין פולש בישראל]].
 
גבעול החמציץ ובצליו [[חמוץ|חמוצים]], וזאת בשל ה[[חומצה אוקסלית|חומצה האוקסלית]] המצויה בהם. ניתן לאכול אותם במינונים קטנים, אך במינונים גדולים הם עלולים להזיק - גבישי החומצה האוקסלית יכולים לפגוע ב[[נים דם|נימי הדם]] בדרכי ה[[שתן]]. בעבר היה נהוג להפיק מהחמציץ גבישים של [[סידן]] אוקסלט כדי לטפל במחלות,{{הערה|שם=צמח-השדה}} ולהפקת [[חומצה ציטרית]] (שמוכרת כ"מלח לימון"). החמציץ גם משמש ל[[בישול]]. ילדים רבים נוהגים למצוץ את גבעולו עקב טעמו החמוץ.
 
<gallery widths=200 heights=150 perrow=3>