פוסט-בופ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
יום אחד אצטרך לנקות את ערכי הג'אז מהסופרלטיבים האלה ("המורשת האדירה", "מגדולי נגני הפסנתר של הג'אז", "השפעתו הייתה כה גדולה עד שאי אפשר לאמוד אותה") |
||
שורה 1:
ה'''פוסט-בופ''' הוא הסגנון המרכזי של ה[[ג'אז]] ב[[שנות ה-50]] המאוחרות ו[[שנות ה-60]]. הזרם צמח מתוך
בשנות ה-50 התחושה בקרב עולם ה[[מוזיקה]] הייתה שהביבופ של פארקר המבוסס לרוב על אותו מהלך [[הרמוניה|הרמוני]], מאלתורים המבוססים על אותם פראזות ריתמיות וצלילי מתח דומים, מוצה עד תומו. באותו זמן הביבופ כבר היה בתהליך דעיכה עמוק, כאשר הסגנון השלט בג'אז היה ה[[הארד-בופ]] שאפשר לראותו כהמשך ישיר של הביבופ והוא משתמש באותם עקרונות הרמוניים ומלודיים בדרך כלל, בשילוב השפעות מ[[גוספל]] ו[[בלוז]]. מוזיקאים רבים, ביניהם [[מיילס דייוויס]], [[ויין שורטר]], [[ביל אוונס]] ועוד, ביקשו לנסות שילובים הרמוניים מורכבים יותר, והחלו מתייחסים לאלתור ממקום אחר לגמרי - במקום לשים דגש על צלילים מסוימים לדרגות מסוימות בסולם, החלו חושבים בצורה קווית יותר, מלודית, והעיזו לברוח מהצלילים "המתבקשים" שתבע הביבופ.
| |||