פוסט בופ – הבדלי גרסאות

הוסרו 19 בתים ,  לפני שנה
יום אחד אצטרך לנקות את ערכי הג'אז מהסופרלטיבים האלה ("המורשת האדירה", "מגדולי נגני הפסנתר של הג'אז", "השפעתו הייתה כה גדולה עד שאי אפשר לאמוד אותה")
מאין תקציר עריכה
(יום אחד אצטרך לנקות את ערכי הג'אז מהסופרלטיבים האלה ("המורשת האדירה", "מגדולי נגני הפסנתר של הג'אז", "השפעתו הייתה כה גדולה עד שאי אפשר לאמוד אותה"))
 
ה'''פוסט-בופ''' הוא הסגנון המרכזי של ה[[ג'אז]] ב[[שנות ה-50]] המאוחרות ו[[שנות ה-60]]. הזרם צמח מתוך המורשתמורשתו האדירהשל שהנחיל הסקספוניסטהסקסופוניסט [[צ'ארלי פארקר]], ה[[בי בופ]], ומכאן שמו - פוסט-בופ (בעברית, אחרי או מעבר לבופ).
 
בשנות ה-50 התחושה בקרב עולם ה[[מוזיקה]] הייתה שהביבופ של פארקר המבוסס לרוב על אותו מהלך [[הרמוניה|הרמוני]], מאלתורים המבוססים על אותם פראזות ריתמיות וצלילי מתח דומים, מוצה עד תומו. באותו זמן הביבופ כבר היה בתהליך דעיכה עמוק, כאשר הסגנון השלט בג'אז היה ה[[הארד-בופ]] שאפשר לראותו כהמשך ישיר של הביבופ והוא משתמש באותם עקרונות הרמוניים ומלודיים בדרך כלל, בשילוב השפעות מ[[גוספל]] ו[[בלוז]]. מוזיקאים רבים, ביניהם [[מיילס דייוויס]], [[ויין שורטר]], [[ביל אוונס]] ועוד, ביקשו לנסות שילובים הרמוניים מורכבים יותר, והחלו מתייחסים לאלתור ממקום אחר לגמרי - במקום לשים דגש על צלילים מסוימים לדרגות מסוימות בסולם, החלו חושבים בצורה קווית יותר, מלודית, והעיזו לברוח מהצלילים "המתבקשים" שתבע הביבופ.