נווה (עיר בסוריה) – הבדלי גרסאות

|יחידה שלטונית שנייה=[[נפת דרעא]]

|תאריך צפיפות=}}

 

העיר שוכנת ב[[רמת הגולן]], בגובה 575 מטר מעל [[פני הים]], בסמוך ל[[גבול]] [[ישראל]], ולצד הכביש הראשי המחבר את [[קוניטרה]] עם ערי ה[[חורן]].

 

 

== היסטוריה ==

 

בתלמוד מובא כי יהודי העיר עמדו בקשר עם [[רבי יהודה הנשיא]], ושאלו אותו לא אחת בדבר שאילת גשמים לאחר הפסח{{הערה|[[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת ברכות|ברכות]] פ"ה ה"ב, [[תלמוד בבלי]] [[מסכת תענית|תענית]] י"ד ע"ב.}}. חכמי העיר, שנמנו על [[אמוראים|אמוראי ארץ ישראל]], נודעו ב[[תלמוד]] בכינוי '''רבנן דנוה'''{{הערה|[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] פ"ג ה"ה.}}, ומהם נמנים רבי [[תנחומא בר אבא]], מחבר [[מדרש תנחומא]], ורבי '''שילא דנוה''', אשר מסר הלכות בשם [[ריש לקיש]]{{הערה|[[קהלת רבה]] יב, ט, כצ"ל.}} ואשר רבני [[קיסריה]] מסרו בשמו{{הערה|{{ירושלמי|שבת|ב|ה}}.}}. ב[[מדרש]] [[איכה רבה]] נזכרת עיירה נכרית בשם "חלמיש" ששכנה בסמוך לנווה, ואשר תושביה התנכלו ליהודי נווה{{הערה|[[איכה רבה]], א י"ז, א ס', וראו אנצ' [[ישעיהו פרס|פרס]], בערך "חלמיש".}}.

כן נזכר בתלמוד כי כאשר [[רבי יוחנן]] נשאל עד היכן בתחום נווה מורשים ה[[כוהנים]] להגיע, כך שלא ייצאו מגבולות [[ארץ ישראל]] וייטמאו ב[[טומאת ארץ העמים]], נקב בנקודות ממזרח לנווה, בדרכים המובילות לערים [[אדרעי]] ו[[בוסרה|בוצרה]] שב[[חורן]]{{הערה|[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]], [[מסכת שביעית|שביעית]] פ"ה ה"א.}}.

 

 

בחורבות נווה, אשר נסקרו במחצית השנייה של המאה ה-19 בידי חוקרי הגולן, ובהם [[גוטליב שומכר]] ו[[לורנס אוליפנט]], נתגלו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] רבות לעברה היהודי, ובהן סמלי [[המנורה|מנורה]] רבים, ושרידי [[בית כנסת]] הכוללים משקופים מעוטרים בתבליטי [[שופר]], [[מחתה]] ו[[ארבעת המינים]], [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות הקדשה]] ב[[ארמית]] וב[[עברית]] ותבליטי אשכולות ענבים. כן אותרה במקום מצבת קבורה יהודית הכתובה בעברית, אשר לפי מניין השנים בה מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה- 11 לספירה, באופן המעיד על רצף קיום הקהילה היהודית בעיר{{הערה|[[זאב וילנאי]], אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עמ' 5067-5061.}}.