הרמוניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים, סידור קטגוריות, החלפה (או, היא)
מ הסרת תבנית יש מקור, קישורים פנימיים
שורה 1:
{{עריכה|כתיבה לא אנציקלופדית הכוללת שגיאות ואי-דיוקים|נושא=מוזיקה}}
{{מקורות|רמה=אמין אבל}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג מוזיקלי|אחר=אלה במיתולוגיה היוונית|ראו=[[הרמוניה (מיתולוגיה)]]}}
'''הַרְמוֹנְיָה''' (ב[[עברית]]: '''תֹּאַם''') ב[[מוזיקה]] נוצרת כאשר נשמעים באותו הזמן לפחות שני [[צליל]]ים בעלי [[גובה (מוזיקה)|גובה]] שונה.
 
בין [[תדירות]] גובהם של כל שני צלילים נוצר יחס תדירויות מסוים, שנקרא [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני.{{ש}}ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ה[[היסטוריה של המוזיקה]], אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ה[[היסטוריה של המוזיקה]], אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
 
==מקור המונח==
שורה 11 ⟵ 9:
 
==הרמוניה במוזיקה==
כאשר שני צלילים שוני-[[גובה (מוזיקה)|גובה]] מושמעים בו-זמנית, נוצר ביניהם [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני. [[אקורד]] מורכב משלושה צלילים או יותר, המושמעים ביחד. כמעט בכל סוגי המוזיקה המערבית וכמעט בכל התקופות, האקורדים העיקריים בשימוש מורכבים מ[[טרצה|טרצות]], ועל פי סדר הטרצות המרכיבות כל אקורד נקבע סוגו: אקורד מז'ור - טרצה גדולה ומעליה קטנה, אקורד מינור - טרצה קטנה ומעליה גדולה, [[אקורד מוקטן]] - טרצה קטנה ומעליה קטנה ואקורד מוגדל - טרצה גדולה ומעליה גדולה. אקורד שבין הצליל התחתון שלו לצליל העליון יש מרווח של [[קווינטה]] (חיבור של שתי טרצות) כלשהי (זכה, מוקטנת או מוגדלת) הוא אקורד משולש. ההרמוניה ובפרט האקורדים, משמשים לניהול המתח, העניין וההתפתחות במוזיקה: מיקום האקורד על [[סולם (מוזיקה)|דרגות הסולם]] קובע את אופיו ביחס לאקורדים האחרים בסולם: אקורד הטוניקה (על הצליל היסודי של הסולם) משמש לביטוי יציבות, רגיעה או פתרון במוזיקה. אקורד הדומיננטה (על הצליל החמישי ברוב הסולמות) משמש לביטוי מתח או שאלה, אשר נפתרים לרוב על ידי חזרה לאקורד הטוניקה, דבר המתרחש לרוב ב[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצות]], בסיומי פסקאות, פרקים או יצירות. לעיתים קרובות נעשה שימוש באקורדים מסוימים (מלבד הדומיננטהה[[דומיננטה]]) או ברצף מסוים של אקורדים כדי ליצור אצל המאזין תחושת מתח, הדורשת פתרון. לאחר מכן נעשה שימוש ברצף אחר של אקורדים כדי להוביל אל הרגיעה והפתרון שמשרה אקורד הטוניקה. היפוכי האקורדים נועדו לשנות את מידת היציבות שלהם או על מנת שקו הבס יהיה מלודי.
 
קיימות מספר גישות לכתיבת הרמוניה, והגישות השתנו במהלך השנים. ב[[מוזיקת ימי הביניים|ימי הביניים]] ובהמשך ב[[מוזיקת רנסאנס|תקופת הרנסאנס]] נכתבה המוזיקה בקווים, אם מקבילים ([[אורגנום]]) ואם עצמאיים [[קונטרפונקט]], כאשר לכל צליל יש צליל מקביל לו (פירוש המילה הוא נקודה מול נקודה) במספר קולות. הקווים יצרו ביניהם מהלכים הרמוניים, שנוצרו בהתאם לכללים ברורים ומחמירים (קווינטות מקבילות, שהיו פופולריות בימי הביניים, יצאו לחלוטין משימוש עד סוף תקופת הרנסאנס, למעט מקרים מיוחדים).
נכתבה המוזיקה בקווים, אם מקבילים (אורגנום) ואם עצמאיים [[קונטרפונקט]], כאשר לכל צליל יש צליל מקביל לו (פירוש המילה הוא נקודה מול נקודה) במספר קולות. הקווים יצרו ביניהם מהלכים הרמוניים, שנוצרו בהתאם לכללים ברורים ומחמירים (קווינטות מקבילות, שהיו פופולריות בימי הביניים, יצאו לחלוטין משימוש עד סוף תקופת הרנסאנס, למעט מקרים מיוחדים).
 
ב[[תקופת הבארוק]] פיתח ה[[מלחין]] [[יוהאן סבסטיאן באך]] גישה חדשנית (לאותה תקופה) לליווי, הוא השתמש בטריאדים ובאקורדים מרובעים בדרך כלל, ו[[הולכת קולות|הוליך את הקולות]] ביניהם, גם כאן לפי כללים קבועים ומפורשים. חריגה מכללים אלה יכולה להופיע בתווים זרים לאקורד, המופיעים כצלילי קישוט (פיגורטיביים) ומאפשרים גמישות מסוימת בהירמון. דוגמה לכך אפשר למצוא ב[[כוראל]]ים של באך, שנכתבו בדרך כלל למלודיה קיימת ב[[סופרן]] (הקול העליון) או מעל [[בס ממוספר]], שהורה על האקורדים שצריכים לבוא מעל כל צליל. במקרים מסוימים, כתב באך הרמוניה לאותו קו סופרן בסולמות שונים ובמהלכי אקורדים שונים. כפי שאפשר לראות בספר הכוראלים השלם. כוראלים הנקראים באותו שם הם בעלי סופרן זהה והרמוניה שונה. ההבדל בין הקונטרפונקט של ה[[מוטט]] להרמוניה של הכוראל הוא, שבמוטט יוצרים הקווים ה[[מלודיה|מלודיים]] את ההרמוניות ביניהם ואילו בכוראל, האקורדים המצטרפים זה לזה יוצרים קווים מלודיים בקולות השונים.