חמציץ נטוי – הבדלי גרסאות

הוסרו 15 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
מחקר שבוצע ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] שב[[אנגליה]] על אוכלוסיית החמציץ הנטוי בישראל, הראה שלמרות שאין ייצור זרעים באוכלוסייה זו, יש בה [[מגוון גנטי|שונות גנטית]] משמעותית, שמקורה ככל הנראה בהצטברות של [[מוטציה|מוטציות]] סומטיות (Rottneberg and Parker 2004). קיומם של פרטים בעלי פרחים מרובי עלי-כותרת, לצד פרטים בעלי פרחים במופע הרגיל, במקומות רבים בישראל, מעיד על התופעה הנ"ל. כמו כן, ב[[שטחים פתוחים]] בפאתי העיר ובשולי [[פרדס]]ים נפוצים חמציצים בהם הפרח הוא בצבע קרם-[[צהוב]]-חיוור, שבהיר וחיוור באופן ניכר מהמופע הצהוב הרגיל.{{הערה|ראו בתמונות הבאות ב[[פליקר]]: [https://www.flickr.com/photos/zachievenor/16943155622/ פרח חיוור וברקע פרח רגיל] ו[https://www.flickr.com/photos/zachievenor/16757030770/ חמציצים חוורים].}}
 
מעבר להיותו מטרד בגינות נוי, החמציץ הנטוי [[מין פולש|פולש]] בהדרגה אל תוך שטחים טבעיים בישראל. במקומות אליהם פלש הוא יוצר לרוב מרבדי צמיחה צפופים, וכך הוא דוחק את הצומח המקומי. דוגמאות לתופעה ניתן לראות בוואדיות שבין שכונות העיר [[חיפה]], ב[[פארק הכרמל]] באזור הקרוב ל[[אוניברסיטת חיפה]], וב[[שמורת חרוצים]] ב[[השרון|שרון]]. בשל כושר הרבייה הווגטטיבית הגבוה של המין, הטיפול במוקדי הפלישה בעייתי. עקירה של הצמחים אינה מחסלת אותם, משום ששורשי הצמח מפתחים מספר רב של פקעיותבצלים ריבויקטנים תת-קרקעיותקרקעיים, הניתקותהניתקים מצמח האם; כשעוקרים את צמח האם, פקעיותהבצלים הריבוי נשארותנשארים בקרקע, ומצמיחותומצמיחים גבעולים חדשים. מחקר שערכו פרופ' [[עמרם אשל]] וד"ר אילנה שטיין, שפורסם ב-[[2018]], גילה שהחמציץ בנוי כך שכאשר מנסים לעוקרו העלים ניתקים בקלות ואילו הבצלים והחלקים החשובים של הצמח נשארים בטוחים במקומם, הוא השווה זאת ל[[אוטוטומיה]] ב[[בעלי חיים]]: הקרבת איבר כדי להבטיח את הישרדות האורגניזם.{{הערה|{{ynet|אילנה קוריאל|סוד ההגנה של החמציצים|5089964|5 בפברואר 2018}}.}}
 
עם כל זאת, ניתן לבצע חיסול של מוקד פלישה באמצעות אחת מהדרכים הבאות:
משתמש אלמוני