ז'אן לואיז קלמן – הבדלי גרסאות

בגיל 114 שנים הופיעה בסרט Vincent et moi ("'''וינסנט ואני'''"), בו סיפרה על פגישתה עם [[וינסנט ואן גוך]], שהתקיימה ב[[חנות]] של [[אב]]יה בגיל 13. בעת בה צולםצילום הסרט, היא הייתה האדם החי היחיד שפגש את ואן גוך. בשנת [[1995]], לאחר שמלאו לה 120 שנה, הופיעה ב[[סרט דוקומנטרי|סרט הדוקומנטרי]] Au-delà de 120 ans avec Jeanne Calment ("'''לאחר 120 עם ז'אן קלמן'''"). בשל גילה המבוגר היא זכתה לחוות [[היסטוריה של הטכנולוגיה#המאה ה-19|שינויים טכנולוגיים]] רבים במהלך חייה ובתחילת דרכם, בין היתר היא השתתפה בהקרנה הקולנועית הראשונה שהוקרנה ב"גרנד דה קפה" ([[בית קפה]]) ב[[פריז]] על ידי [[האחים לומייר]] בשנת [[1895]] בהיותה בת עשרים. ב-17 באוקטובר 1995, כשהיא כמעט בת 121, הוכתרה בתואר "האדם הכי מבוגר אי פעם", כשעברה ב-53 ימים את הגיל שבו נחשב אז איזומי כשמת ב-1986, וכן צולמה מחזיקה בתעודה יום אחר כך (ב-18 באוקטובר 1995), למעשה, בעקבות הטעות בחישוב שנותיו של איזומי, קלמן הפכה לאדם המבוגר ביותר אי פעם כבר בגיל 115, ב-12 במאי 1990, יום אחרי שעקפה את הגיל שבו מתה אוגוסטה הולץ (3 באוגוסט 1871 – 21 באוקטובר 1986), אמריקאית ממוצא גרמני ילידת פוזנן, שהייתה גם האדם הראשון להגיע לגיל 115.