המהפכה התעשייתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כימיקלים: קישורים פנימיים |
|||
שורה 199:
גם ייצור של [[אלקלי]] בקנה מידה גדול הפך למטרה חשובה, והכימאי הצרפתי [[ניקולא לבלן]] הצליח בשנת 1791 בפיתוח שיטה לייצור [[נתרן פחמתי]] (סודה לכביסה). תהליך לבלן נעשה בשני שלבים: תחילה יוצר [[נתרן גופרתי]] (וחומצת מימן כלורי) מנתרן כלורי ([[מלח בישול]]) וחומצה גופרתית, בשלב השני הנתרן הגופרתי חומם עם [[אבן גיר]] ([[סידן פחמתי]]) ופחם כדי ליצור תערובת של נתרן פחמתי ו[[סידן גופרתי]]. בשלב האחרון נוספו מים כדי להפריד בין הנתרן הפחמתי המסיס לבין הסידן הגופרתי. התהליך יצר כמות גדולה של זיהום (חומצת המימן הכלורי התנדפה לאוויר והסידן הגופרתי היה פסולת חסרת תועלת), אף על פי כן, אבקת הסודה הסינטטית הזאת הוכחה ככלכלית בהשוואה לאבקות שהופקו משריפת צמחים מסוימים (ברילה) או מ[[קלפ]], וכן בהשוואה ל[[אשלג]] ([[אשלגן פחמתי]]) שהופק מאפר עצים.
שני הכימיקלים האלה היו חשובים מאוד מכיוון שהם אפשרו הכנסה של מגוון המצאות אחרות, כאשר הם החליפו הרבה פעולות בקנה מידה קטן בתהליכים יעילים יותר כלכלית וברי שליטה. לנתרן פחמתי היו שימושים רבים בתעשיות ה[[זכוכית]], הטקסטיל, ייצור ה[[סבון|סבונים]] וייצור ה[[נייר]]. שימושים מוקדמים של חומצה גופרתית היו כבישה (הסרת [[חלודה]]) של ברזל ופלדה, והלבנת בגדים.
בשנת 1787 הביא ג'יימס ואט מצרפת לבריטניה את שיטתו של הכימאי הצרפתי [[קלוד לואיס ברתולה]] להלבנת אריגים ב[[כלור]]. בסביבות 1800 הכימאי הסקוטי [[צ'רלס טננט]] פיתח אבקת הלבנה ([[סידן תת-כלורי]]) בהתבסס על התגליות של ברתולה (נרשם פטנט ב1799). האבקה יוצרה על ידי העברת גז כלור מעל [[סיד]] כבוי. הפיתוח עשה מהפכה בתהליך ההלבנה בתעשיית הטקסטיל על ידי הפחתה דרמטית של הזמן הנדרש (מחודשים לימים) בהשוואה לתהליכי ההלבנה המסורתיים שהיו אז בשימוש וכללו חשיפה חוזרת לשמש בשדות הלבנה אחרי שרייה של האריגים באלקלי או ב[[חלב]] חמוץ. המפעל של טננט ברחוב רולוקס, צפון [[גלזגו]], נעשה למפעל הכימי הגדול בעולם.
==הנס האירופאי==
| |||