יואנה שוותלי – הבדלי גרסאות

מעט ידוע על הביוגרפיה של המחבר עצמו. נראה כי "שוותלי" הוא [[אפיתט|שם תואר]] המיוחס לאזור, שמשמעותו "של/מ שוושתי" (כיום שאוושט {{אנ|Şavşat}} ב[[טורקיה]]). סגנונו של שוותלי כולל שיח פטריוטי בולט ושפתו היא במידה ניכרת מלאכותית וספרנית. לפי [[הרשומות הגאורגיות]] שוותלי היה נזיר, משורר ופילוסוף מפורסם וליווה את תמר בכמה ממסעותיה ומסעותיה הצבאיים. שוותלי התחנך ב[[מנזר גלאתי|אקדמיית גלאתי]] שם למד לימודי דת, פילוסופיה, ערבית, ספרות והיסטוריה עתיקה. ולאחר מכן הפך לנזיר. במשך שנים רבות התבודד במנזר במתחם הנזירי בו[[ורדזיה]].

במשך שנים רבות התבודד במנזר במתחם הנזירי בו[[ורדזיה]]. בין השנים 1210-1214 כתב את החיבור עבדולמסיאני בה תאר את דמותו של הנוצרי הנאמן לקדושים של הכנסייה האורתודוקסית. חלקים נרחבים ביצירה מוקדשים לדברי הלל על מעלותיהם הנוצריות של [[דוד הבנאי|דוד]] ו[[תמר, מלכת גאורגיה|תמר]], מבלי לציין אף אחת מהן באופן ישיר. ההתייחסויות לתמר חבויות בדברי השבח על יופיה, על אהבתה לעשות טוב בסתר, שבחים בביטויים דומים נכתבו גם על ידי כותב רושם הרשומות של המלכה וכן על ידי שני המשוררים בני זמנו – [[שותא רוסתוולי|רוסתוולי]] וצַ'חְרוּחָאדְזֶה {{אנ|Chakhrukhadze}}. את השבחים לדוד הבנאי ניתן לזהות על ידי רמיזות ל[[דוד|שם המקראי שלו]] ([[שושלת בגרטיוני]] טענה למוצא השושלת מ[[בית דוד]] {{אנ|Claim of the biblical descent of the Bagrationi dynasty}}) וכן על ידי שזירת מילות וביטויים ממזמורים דתיים של המלך, "מזמורי החרטה" {{גאו|გალობანი სინანულისანი}}. ביצירה מכנה את עצמו שוותלי "נווד" ו"עבד המשיח".