יוסף אלרון – הבדלי גרסאות

השופט אלרון הוא מהמחמירים בענישה ומעדיף את שיקול ההרתעה, הגם שהוא מכיר בכך שלא תמיד עונש חמור יותר אכן מרתיע יותר{{הערה|במקרה אחד הוא כתב: "אמנם לעיתים נדמה כי החמרה לחוד והרתעה לחוד, אך אין בכך כדי לרפות את ידי בית המשפט מלתרום את חלקו למאבק בקטל בדרכים", {{פס"ד עליון|קישור=20061930.J05|סוג=ע"פ|עותר=אליהו בןבר זכאי|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=25 במרץ 2021}}, סעיף 37}}. לגבי בקשת הקלה בענישה משיקול שיקום, התנגד בדעת מיעוט להקלה בעונש, וקבע: "שיקול השיקום אינו השיקול היחיד שיש להביא במנין השיקולים לצורך גזירת דינו של נאשם. הקלה בעונשו של נאשם בשל שיקולי שיקום מהווה חריג ...".{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=17066370.A12|סוג=ע"פ|עותר=אליזבת קרנדל|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=18 באפריל 2018}}}} על הקלה בעונש בעקבות [[סולחה]] הוא כתב{{הערה|שם=סובח|{{פס"ד עליון|קישור=19044060.J01|סוג=ע"פ|עותר=מדינת ישראל|משיב=יונס סובח|ניתן ב=5 נובמבר 2019}}; {{פס"ד עליון|קישור=20054320.J02|סוג=ע"פ|עותר=קבהא|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=20 בדצמבר 2020}}}}:"מתן גושפנקה ל"סולחות" כמעין "מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי. לא זו בלבד שאין במערך ההסכמות בין משפחת העבריין לבין משפחת הקורבן כדי להוות חלופה לדין הפלילי, אלא שהשלמה עם מעגל אלימות הכולל שימוש בנשק חם בטרם הצדדים פועלים ליישוב מחלוקותיהם "בדרכי שלום" חותר תחת יסודות הדין הפלילי. איתותה של מערכת המשפט כי "סולחה" עשויה להביא להקלה משמעותית בעונשו של העבריין מחליש את ההרתעה מפני ביצוע עבירות וחושף את קורבן העבירה ואת משפחתו ללחצים פסולים."