עלילת כרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מקורות ועוד |
עוד |
||
שורה 6:
==סיפור העלילה==
תחילתה של העלילה היא באסון הכבד הפוקד את המלך '''כרת''', מלכה של '''חובור''', שבו מתים כל צאצאיו בנסיבות שונות. הוא נותר ערירי, ובשנתו הוא בוכה ואז מתגלה אליו '''אל''', ראש הפנתיאון, שמנחם אותו ומייעץ לו להקריב קורבנות לו
המלך כרת שמכונה כאן גם "עבד אל", מתעורר משנתו ועושה כפי עצתו של אל. הוא זובח לאלים אל ובעל, נושא ידיו לשמיים, מכין מזון לעירו, מגייס צבא עצום שמונה שלוש מאות אלף חיילים, מצייד אותם כראוי ויוצא בראשם. בסוף היום השלישי הם מגיעים למקדש [[אשרה]] אלת [[צור]] ו[[צידון]], ושם הוא נודר [[נדר]] שאם היא תהיה בעזרו, הוא יתרום לעבודתה, ויכפיל את משקל הנסיכה חורי בכסף, ואף ישלש אותה בזהב. בסופם של ארבעה ימים נוספים, הוא מגיע לאודום, תוקף את סביבותיה ומטיל עליה [[מצור]], עד שלבסוף '''פבל''' מלך אודום נכנע לו ומוסר לו את בתו היפה לאישה, למגינת ליבם של תושביו<ref>KTU.1.14.III-V.</ref>
לרגל המאורע מתכנסים האלים לאסיפה מיוחדת, ובעל מציע לאל לברך את כרת. ואל מברך את כרת שיוולדו לו שמונה ילדים ובהם את יצב, הילד שיינק מאשרה וענת<ref>KTU.1.15.II</ref>. לאחר שהוא נושא אותה לאישה היא יולדת לו שמונה בנים ובנות. הוא מייעד את המלוכה ל'''שמנת''', בתו הצעירה ביותר במקום לבכור והאלים מסכימים לכך ברצון. אך כרת שלא עמד ב[[נדר|נדרו]] לאלה אשרה, נענש ב[[מחלה]] חשוכת מרפא <ref>KTU.1.15.III</ref>. אישתו עושה סעודה מיוחדת לנכבדי העיר, כנראה במטרה לעוררם למצבו הרע של בעלה ולבקש עצה למחלתו <ref>KTU.1.15.IV-V</ref>.
בנו של כרת, '''אלחוא''' תוהה לעצמו איך אביו בן אל יכול למות. הוא נכנס הבייתה ובוכה אצל אביו הגוסס. כרת מרגיע אותו ומבקש ממנו להתאפק ולהשאיר את האבלות והדמעות לאחותו שמנת. הוא מבקש ממנו שייקרא לאחותו, אבל יעלים את גסיסתו ויספר לה, כי אביה כרת עורך זבח והוא מבקש ממנה לבוא עם התוף שלה. אלחוא נוטל את הרומח שלו ופונה לרוץ אל שמנת. והוא מגיעה אליה בדיוק בזמן שהיא יוצאת לשאוב מים. והוא מניח את הרומח שלו על התל. אחותו נופלת לארץ מכיוון שהיא מבינה שאביה חולה, אך הוא מרגיעה שמדובר בזבח ועצרת<ref>KTU.1.16.I</ref>. שמנת לא מקבלת את ההרגעה וחוקרת את אלחוא והוא ספרלה כי אביהם חולה כבר שלשה-ארבעה חודשים, והיא בוכה וגם לא מבינה איך אביה בנו של אל ימות ככל בן תמותה, ונכנסת בוכיה לאביה<ref>KTU.1.16.II</ref>.
לאחר שהוא נושא אותה לאישה היא יולדת לו שמונה בנים ובנות. הוא מייעד את המלוכה ל'''שמנת''', בתו הצעירה ביותר במקום לבכור. אך כרת שלא עמד ב[[נדר|נדרו]] לאלה אשרה, נענש ב[[מחלה]] חשוכת מרפא <ref>KTU.1.15.III</ref>. אישתו עושה סעודה מיוחדת לנכבדי העיר, כנראה במטרה לעוררם למצבו הרע של בעלה ולבקש עצה למחלתו <ref>KTU.1.15.IV-V</ref>. בעקבות מחלתו של כרת, היבולים לא עולים יפה, ומאגרי ה[[מזון]] של העיר מידלדלים <ref>KTU.1.16.III</ref>. אל, אבי האלים מחליט לרפא את כרת, אבל אף אחד מהאלים לא מוכן להרתם לעזרתו, אף שהוא מבקש שבע פעמים. ולבסוף אל בורא אלה או מלאכית מיוחדת בשם '''שעתקת''', שתפקידה לרפא את כרת באמצעות לחש מאגי <ref>KTU.1.16.V</ref> ולאחר שכרת מתרפא, הוא חוזר לאיתנו ולכס מלכותו <ref> KTU.1.16.VI</ref>.▼
▲
בנו הבכור '''יצב''' שעדיין נער, והודח למעשה מהמלוכה, שומע לקול יועציו וקורא תגר על אביו. יצב חוזר באוזני אביו על דברי יועציו ומבקשו שירד מכס המלוכה, ויפנה לו את המקום, בשל "שלא דן דין אלמנה ולא שפט את משפט קצר הנפש". בתגובה לתביעתו מקללו אביו המלך קללה נמרצת, ש[[חורון]] ישבור את ראשו ו[[עשתרת]] את קודקודו <ref>KTU.1.16.VI:25-28</ref>.▼
▲בנו הבכור '''יצב''' שעדיין נער, והודח למעשה
==בעקבות העלילה==
'''האל אל
'''הקרבת הקורבן.''' הקרבת הקורבן לא נעשת סתם כך. ישנה טהרה ב[[מים]] לפני הקרבת הקורבן. כרת מתרחץ. רוחץ ידו עד אמתו ואצבעותיו עד שכמו. לוקח טלה וגדי, שתי לחם, קרבי ציפור, ויוצק בגביע כסף יין ובגביע זהב נופת. ועולה למגדל שם הוא מקיים את הפולחן, ומעליו הוא נושא את ידיו לשמים.
'''הכרת תודה.''' אי הכרת תודה והפרת נדרים לאלים, הוא דבר שאסור לעשותו. כרת שהפר נדרו לאלה אשרה, נענש במחלה חשוכת מרפא וכמעט שמת, לולי התערב במיוחד ראש האלים לרפאו. מעניין להשוות למקרא, "כי תדר נדר לה' אלהיך, לא תאחר לשלמו, כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך, והיה בך חטא" (דברים כ"ג כ"ב).
| |||