משה דיין – הבדלי גרסאות

בשנת [[1936]] החל גל נוסף של מאורעות, [[המרד הערבי הגדול|מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]]. בתקופה זו אפשרו שלטונות [[המנדט הבריטי]] להקים את [[משטרת היישובים העבריים]] שהורכבה מאנשי ארגון [[ההגנה]], שכונו "[[נוטרות|נוטרים]]". לאחר ששירת תקופה קצרה כמורה דרך בצבא הבריטי, התגייס דיין למשטרת היישובים העבריים. בדצמבר [[1937]] היה חניך בקורס מפקדי מחלקות, שבו הדריך [[יצחק שדה]], ובין חניכיו היה גם [[יגאל אלון]]. בשנים [[1938]]–[[1939]] היה חבר ב"[[פלוגות השדה]]" שעליהן פיקד שדה וב"[[פלגות הלילה המיוחדות]]" שעליהן פיקד [[צ'ארלס אורד וינגייט|וינגייט]]. במסגרות אלו למד את עיקרי [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] ההתקפית, אשר שימשה אותו במהלך הקריירה הצבאית שלו. ב-[[1 במרץ]] 1938 השתתף במסגרת זו בעלייה לקיבוץ [[חניתה]]. ב[[תצלום]] מפורסם מאותה תקופה נראים אלון, שדה ודיין, כאשר שדה חובק את אלון מימינו ואת דיין משמאלו.

 

ב-5 באוקטובר 1939 נאסר - כאחד מ[[מ"ג אסירי ההגנה]] - והועמד לדין על החזקת נשק בלתי חוקית. דיין נדון לעשר שנות מאסר, שאותן החל לרצות ב[[כלא עכו]] וב[[מחנה המעצר מזרעה]]. [[מלחמת העולם השנייה]] הביאה לכך ש[[צבא בריטניה|הצבא הבריטי]] היה זקוק לתמיכת [[היישוב]], והחל שיתוף פעולה בין הצבא הבריטי ובין המחתרות היהודיות. החל גיוס של בני היישוב לצבא הבריטי, ובמסגרת זו הוסכם בין הנהגת היישוב ובין שלטונות [[המנדט הבריטי]] על שחרורם של המ"ג בפברואר [[1941]]. כאשר שוחרר דיין מן הכלא היה המצב ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] מסוכן. ב[[עיראק]] החל [[מרד רשיד עאלי אל-כילאני]] הפרו [[נאצי]] נגד השלטון הבריטי, ב[[המדבר המערבי|מדבר המערבי]] התקדמו צבאות [[מדינות הציר|הציר]] לעבר [[מצרים]] ו[[ארץ ישראל]], וב[[סוריה]] וב[[לבנון]], שהיו תחת מנדט צרפתי, שלט צבא [[צרפת של וישי]] אשר סר למרות משטר שיתוף הפעולה של [[אנרי פיליפ פטן|המרשל פטן]]. בנסיבות אלו החלו אנשים כ[[יצחק שדה]] לארגן כוח לחימה אשר יסייע לבריטים בפעולות סיור ולחימה זעירה, אשר ייקרא לימים ה[[פלמ"ח]]. דיין, שהצטרף למסגרת החדשה, מונה על ידי יצחק שדה ל[[מפקד פלוגה]] ב' (כשעל א' פיקד יגאל אלון), וצורף כמורה דרך לכוח של הדיוויזיה ה-7 ה[[צבא אוסטרליה|אוסטרלית]] אשר אמור היה, במסגרת [[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|הפלישה לסוריה וללבנון]], ביוני 1941, לנוע על כביש החוף צפונית ל[[ראש הנקרה]], על מנת למנוע מהצרפתים מלפוצץ את הגשרים שעל נהר ה[[ליטני]], ולאפשר בכך תנועה חופשית של הכוחות הבריטים על כביש החוף ל[[ביירות]]. במהלך פעולה זו פגע [[צלף (ירי)|צלף]] צרפתי ב[[משקפת]] שאחז דיין, ורסיסי הזכוכית גרמו לריסוק עינו השמאלית.{{הערה|1=[http://www.totevet.org.il/?p=418 כיצד משה דיין איבד את עינו]}} כתוצאה מאובדן העין בחר דיין להרכיב [[רטייה]] על עינו השמאלית, אשר הייתה ל"סמלו המסחרי" ולאפיון הוויזואלי המזוהה עמו מאז אותה פעולה ואילך. לאחר שהחלים מפצעיו חזר דיין למשקו ב[[נהלל]], והמשיך בפעילות במסגרת "[[ההגנה]]". ב-[[1945]] עבר ל[[תל אביב]], ובדצמבר [[1946]] נסע ל[[בזל]] לשמש כציר ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]]. במשך השנים האלו (1939 - 1945) נולדו שלושת ילדיו של דיין - [[יעל דיין|יעל]] הבכורה, אהוד (אודי) ו[[אסי דיין|אסף]] (אסי).