שירת דבורה – הבדלי גרסאות

שירה זאת ממשיכה את הסיפור המופיע בפרק הקודם, ניצחון ישראל על הכנענים. כתגובה לניצחון ישראל שרה דבורה הנביאה שירת הלל והודיה לאל. השירה לא מקדישה מקום לתיאור הקרב, אף על פי השתתפו בו עשרת אלפים מבני ישראל תחת זאת היא מדגישה את חלקו של ה' בניצחון. בשירה מותחת דבורה ביקורת על השבטים שנעדרו מהמלחמה ומשבחת את אלה שהתנדבו להגן ולהילחם. השבטים [[שבט יהודה|יהודה]] ו[[שבט שמעון|שמעון]] נעדרים מהשירה.{{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''עולם התנ"ך: שופטים''', תל אביב, דודזון עתי, 1994, עמ' 50}} בהמשך היא משבחת את יעל אשת חבר הקיני על גבורתה ותרומתה לניצחון. דבורה מכנה את עצמה "אם בישראל", והיא מתייחסת בשירה לאם נוספת - [[אם סיסרא]], אמו של האויב המנוצח.{{הערה|פנינה גלפז-פלר, '''ויולד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי''', ירושלים: כרמל, 2006, עמ' 171.}} כאישה, היא מזכירה את הנשים אשר היו אמורות להינתן כשלל לאוייבלאויב.