עבודה עברית – הבדלי גרסאות

בהתאם למדיניות שנקבעה ב[[הספר הלבן הראשון|ספר הלבן הראשון]] (1922) וב[[הספר הלבן של פאספילד|ספר הלבן של פאספילד]] (1930), נקבעה מכסת העלייה היהודית לארץ ישראל על פי כושר הקליטה הכלכלי של הארץ. הגבלה זו של ההגירה היהודית אלצה את הגופים הציוניים להבטיח שכל [[מקום עבודה]] שנוצר במשק היהודי יהיה פנוי לקליטת מהגר יהודי. מאחר שהסקטור הערבי של המשק הארץ-ישראלי היה סגור בפני הפועלים היהודים (הן מטעמים כלכליים והן מטעמים פוליטיים), מדיניות "העבודה העברית" הייתה הדרך היחידה למניעת אבטלה רחבה בקרב הפועלים היהודים, שהייתה מביאה לצמצום העלייה בהתאם למדיניות ממשלת המנדט. בנוסף על כך, מאחר שהפועל היהודי היה יקר יותר משמעותית מהפועל הערבי והיהודים היו מאורגנים ברובם הגדול בהסתדרות עובדים, העדיפו המעסיקים הלא-יהודים (גם במחלקות השונות של משרדי הממשלה) את הפועלים הערבים. מצב זה גרם בשנים 1935-1932, בהן היה גידול עצום בעלייה היהודית, למאבק עיקש מצד הרשויות היהודיות, ובראשן [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל]], על הגשמת עקרון העבודה העברית במשק היהודי.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', עמ' 159.}}