דאוגואנג, קיסר סין – הבדלי גרסאות

הקיסר דאוגואנג נולד ב{{ה|עיר[[העיר האסורה}}]], [[בייג'ינג]], בשנת [[1782]], וקיבל את השם מיאנינג (绵宁; Mi; מיאנג; מינן). מאוחר יותר השם שונה ל- 旻宁 旻寧; Mǐnníng כאשר הפך לקיסר. הדמות הראשונה בשמו הפרטי שונתה ממיאן למין כדי להימנע מהדמות הנפוצה יחסית של השם מיאן. החידוש הזה הוצג על ידי סבו, [[צ'יינלונג, קיסר סין|קיסר שיאנלונג]] המכהן, שחשב שלא ראוי להשתמש בדמות משותפת בשמו הפרטי של הקיסר בגלל המסורת רבת השנים של שמות טאבו. מיאנינג היה בנו השני של [[יונגג'נג, קיסר סין|הנסיך יונגיאן]], בנו ה-15 ויורשו של קיסר שיאנלונג. אף על פי שהיה בנו השני של יונגיאן, הוא היה הראשון בתור אחרי הנסיך יונגיאן לכס הקיסרות. כך הייתה שעל פי שיטת הדישו, אמו, ליידי חיטארה, הייתה בת זוגו הראשית של יונגיאן ואילו אחיו הגדול נולד לפילגש של יונגיאן. מיאנינג הועדף על ידי סבו, קיסר שיאנלונג. לעיתים קרובות הוא ליווה את סבו בטיולי ציד. בטיול אחד כזה, בגיל תשע, צד מיאנינג בהצלחה איילים, מה ששיעשע מאוד את הקיסר המבוגר. הקיסר ימנע חמש שנים לאחר התקרית ההיא, בשנת [[1796]], כאשר מיאנינג היה בן 14. אביו של מינינג, הנסיך יונגיאן, היה מוקסם אז כקיסר ג'ינצ'ינג, ואחריו הפך את ליידי חיטארה (אמו של מיאנינג) לקבוצת הקיסרות שלו. שיאנלונג הקשיש חי שלוש שנים נוספות בפנסיה לפני שהוא נפטר בשנת 1799, בן 89, כשמיאנינג היה בן 17. בשנת [[1813]], כשהיה עדיין נסיך, מילא מיאנינג גם תפקיד חיוני בהדחתה ובהרגם של שמונת הפולשים של טריגרמים שהסתערו על העיר האסורה.

קיסר דאוגואנג נקבר במתחם המאוזוליאום של מו (慕; מואר "געגוע" או "אדמירציה"), המהווה חלק מ[[קברי צ'ינג המערביים]], 120 ק"מ דרומית-מערבית לבייג'ינג. קיסר דאוגואנג היה קיסר צ'ינג האחרון שהצליח לבחור יורש בין בניו שכן לממשיכי דרכו היה רק בן אחד שנותר בחיים או לא היו להם צאצאים.