הבדלים בין גרסאות בדף "אנרי דה טולוז-לוטרק"

מ
קידוד קישורים
מ (קידוד קישורים)
 
טולוז־לוטרק נולד בעיר [[אלבי]] בדרום צרפת למשפחה [[אצולה|אריסטוקרטית]] עתיקה ועשירה. הוא היה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז־לוטרק, ממשפחת הרוזנים של [[טולוז]] שהיו עד [[המאה ה-13]] בין המשפחות המשפיעות ביותר על המלוכה בצרפת. אלפונס ואדל דה טולוז־לוטרק היו בני דודים, שנישאו כחלק ממנהג מקובל במשפחות האצולה הצרפתיות, שנועד לשמר את הרכוש בידי המשפחה. אנרי נולד עם [[פרכת]] שמנעה התאחות תקינה של ה[[עצם|עצמות]]. בגיל 12 שבר את [[רגל]]ו השמאלית ובגיל 14 את רגלו הימנית. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול, וכתוצאה, הוא נותר [[לקות|לקוי]] תנועה לצמיתות ו[[גמדות|נמוך קומה]] – כ־1.50 מטר.
 
עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו ולכן הקדיש את עיקר זמנו ל[[ציור]] ול[[איור]], ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר [[סוס]]ים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע ב[[פריז]]. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של [[אדגר דגה]], שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים ה[[פוסט-אימפרסיוניזם|פוסט-אימפרסיוניסטים]] ומאיירי ה[[אר נובו]], ותיעד את חיי ה[[בוהמה]] של פריז של סוף [[המאה ה-19]]. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ה[[הומור]] וה[[סאטירה]] "לה ריר" ("הצחוק") בשלהי המאה ה-19.
 
במשך מרבית חייו הבוגרים היה [[אלכוהוליזם|אלכוהוליסט]] וסבל מ[[מחלה|מחלת]] ה[[עגבת]], בה נדבק כתוצאה מהתרועעות עם [[זנות|פרוצות]] בפריז. לקראת סוף חייו התמוטט פיזית ונפשית, ואושפז בסנטוריום (בית מרפא). הוא נפטר בגיל 36 באחוזת משפחתו בדרום צרפת כתוצאה מעגבת ואלכוהוליזם{{הערה|[http://www.toulouse-lautrec-foundation.org/biography.html הביוגרפיה של אנרי דה טולוז-לוטרק באתר www.toulouse-lautrec-foundation.org].}}{{הערה|1=[http://www.smithsonianmag.com/arts-culture/toulouse-lautrec-78257137/?page=3 אנרי דה טולוז-לוטרק] באתר ה[[סמית'סוניאן]].}}, ונקבר לא הרחק משם.
</gallery>
 
טולוז־לוטרק נודע כ"נשמה של [[מונמארטר]]", רובע האמנים שבו התגורר ופעל. הוא נמשך לאווירה הבוהמיאנית של הרובע, ומדי ערב היה משוטט בברים ובמועדונים שהפכו למקום עבודתו הקבוע, ובהם צייר ושתה לשוכרה. ציוריו תיארו את החיים במועדון ה[[מולן רוז']], כמו גם מועדוני [[קברט]] אחרים, [[תיאטרון|תיאטראות]], [[קרקס]]ים, וכן [[בית בושת|בתי בושת]] אותם פקד בתכיפות.
 
ציוריו ניחנו בהסתכלות אובייקטיבית על האתרים ומושאי הציור, שנבעו ככל הנראה מ[[בדידות]]ו. עבודתו הייתה [[גרפיקה|גרפית]] באופיה, עם [[צבע]]וניות רבה המתוחמת היטב בקווי מתאר ברורים. הכרזות הססגוניות שעיצב למועדוני הקברט, על צבעיהן המלאכותיים, לכדו היטב את אווירת המקומות שנועדו לפרסם. בפוסטרים הללו ניכרת גם השפעתם של ה[[הדפס]]ים היפניים.
* [http://www.toulouselautrec.free.fr טולוז לוטרק]
* {{דודל|henri-de-toulouse-lautrecs-150th-birthday|יום הולדתו ה-150 של לוטרק}}, 24 בנובמבר 2014
* יעל (פרוינד) אברהם, [https://musaf-shabbat.com/2011/09/17/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%99הפריסאי-%D7%99%D7%A2%D7%9Cיעל-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%93פרוינד-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9Dאברהם/ הפריסאי], פורסם במוסף 'שבת' של [[מקור ראשון]], י'ז באלול תשע"א, 17 בספטמבר 2011
* {{בריטניקה}}