יהדות בולגריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות להערת שוליים |
|||
שורה 12:
'''יהדות בולגריה''' היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור [[בולגריה]] מ[[המאה ה-2]] ועד ימינו. ב-[[1945]] הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 נפש.
ראשוני היהודים בבולגריה היו ה[[רומניוטים]]. עדויות לקהילות מתקופת [[הקיסרות הרומית]] נמצאו ב[[כפר]] [[גיגן]] ובערים [[פלובדיב]] ו[[קיוסטנדיל]]. בתקופת [[האימפריה הבולגרית הראשונה]] שימשו יהודי בולגריה מתווכים מול [[ממלכת הכוזרים]], ובתקופת [[האימפריה הבולגרית השנייה]] נהנו מחופש פולחן ועיסוקים חסרי תקדים ב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]]. בשלהי [[המאה ה-14]] הגיעו לאזור בולגריה מגורשים מ[[ממלכת הונגריה]], ובמהלך [[המאה ה-15]] הגיעו מגורשים גם מ[[צרפת]] ומ[[בוואריה]]. בשלהי המאה ה-15 הגיעו לשטחי [[האימפריה העות'מאנית]], ובכלל זה לבולגריה, [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד]] ופורטוגל בהזמנת ה[[סולטאן עות'מאני|סולטאן העות'מאני]] [[באיזיט השני]]. יהודי ספרד, שהיו [[אוריינות|אוריינים]] [[רב-לשוניות|רב-לשוניים]] והיו בהם סוחרים ו[[אומן|אומנים]], השתלבו במערכת הכלכלית העות'מאנית ושגשגו. בעבר היה מקובל לחשוב כי בשל גודלה של הקהילה הספרדית, נטמעו בה בהדרגה בני קהילות הרומניוטים, ה[[אשכנזים]] וה[[יהדות הונגריה|יהודים מהונגריה]]; אולם מחקרים גנטיים הפריכו טענה זו והעידו כי מעט מהיהודים יוצאי בולגריה הכילו שורשים ממגורשי ספרד, ורובם היו קרובים מאוד ל[[יהודי מזרח אירופה]].{{הערה|1=[https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2964539/]}}
לאחר [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877)]] זכתה [[ממלכת בולגריה|נסיכות בולגריה]] בעצמאות בפועל, מתוקף החלטות [[קונגרס ברלין]]. ה[[חוקה]] הבולגרית החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים בנסיכות והקהילה מינתה רב ראשי שהובא מחוץ לגבולות בולגריה וניהלה את הקהילות ביישובים השונים באמצעות [[הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה|קונסיסטוריה]] מרכזית. לאחר עצמאות בולגריה התבססה מערכת החינוך היהודית באמצעות בתי הספר של רשת [[כל ישראל חברים]] ובמקביל הוחל בהקמתם של בתי ספר קהילתיים. התמורות בציבוריות היהודית כללו תהליך [[חילון]], בדומה ליהדות באירופה בכללה, והנהגות הקהילות היהודיות הוחלפו בהתאם לכך. בשלהי המאה ה-19, החלה פעילות [[ציונות|ציונית]] בבולגריה והשפיעה על [[עלייה לארץ ישראל]]. בני הקהילה היו שותפים להתיישבות ב[[חורן]], הקימו את ה[[מושבה]] ב[[הר-טוב]] ונמנו עם מקימי המושבה [[יבנאל]]. ב-[[1898]] נוסדה בבולגריה שלוחה של [[ההסתדרות הציונית]]. התקבלותו הרחבה של הרעיון הציוני בציבוריות היהודית, לוותה בדיון ציבורי סוער ואף במאבק על השליטה ברחוב היהודי, בין ניצי התנועה הציונית, נכבדי המשפחות העשירות שכונו '''נוֹטָאבֶּלִים''', לבין ממסד הרבנות הראשית בראשות הרב [[מרדכי אהרנפרייז]]. במקביל התחולל מאבק על דמותו של החינוך היהודי בבולגריה בין מוסדות החינוך הקהילתיים שנשלטו על ידי התנועה הציונית, לבין ראשי [[כי"ח|כל ישראל חברים (כי"ח)]]. כל המאבקים הוכרעו לבסוף לטובת התנועה הציונית, ורשת כי"ח עזבה את בולגריה.
שורה 292:
</timeline>
</div>
נתונים מספריים לגבי קהילת יהודי בולגריה קיימים החל מהתקופה העות'מאנית. הנתונים קיימים ברמת יישוב כגון קהילות סופיה ופלובדיב, או ברמת מחוז עות'מאני, [[איילט]] ובהמשך [[וילאייט]]. המחוזות השונים חופפים בחלקם לשטחה של בולגריה המודרנית, אך כוללים גם שטחים במדינות השכנות. כך לדוגמה ידוע כי במחצית [[המאה ה-16]] התגוררו בסופיה, פלובדיב ופלבן 283 יהודים.{{הערה|שם=קרן_תקציר|כיוון=שמאל}} במסמכי הוועדה הרומנית ל[[קונגרס ברלין]] צוין כי בשטחים שנכללו ב[[וילאייט הדנובה]]{{אנ|Danube Vilayet}} התגוררו 6,400 יהודים, מתוכם 2,500 ב[[רוסה]], 2,000 בו[[וידין]] ו-750 ב[[טולצ'אה]] שנכללה בשטח [[ממלכת רומניה]].{{הערה|נתן מיכאל גלבר, '''שאלת יהודי בולגריה בקונגרס של ברלין (1878)''', בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 155.}}
עם הקמת הנסיכות הבולגרית הוחל בעריכתם של [[מפקד אוכלוסין|מפקדי אוכלוסין]] ובכללם רישום מספרם של בני המיעוטים ה[[אתני]]ים השונים. מהמפקד שנערך ב-1881 עולה, כי בבולגריה התגוררו 18,519 יהודים ומתוכם 4,117 בשטח [[רומליה המזרחית]]. ב-[[1888]] נמנו 24,382 יהודים וב-[[1892]] 28,307. ב-[[1900]], התגוררו בנסיכות 33,307 יהודים ב-47 יישובים שונים ומתוכם 34 הוגדרו כישובים בעלי קהילות מאורגנות.{{הערה|שם=קשלס1900}} התקופה שבין סיום [[מלחמת הבלקן השנייה]] לסיום [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה רצופת שינויים טריטוריאליים ודמוגרפיים וכללה בין השאר גם [[טרנספר]] של אוכלוסיות בין המדינות הלוחמות. תהליך זה לא פסח גם על יהודי הבלקן ואלפי פליטים זרמו לשטחי בולגריה והם הוגדרו בהמשך כ[[נתינות|נתינים]] זרים. חלק מהפליטים היו בעלי אזרחות זרה ברובם טורקית או יוונית וחלקם מחוסרי אזרחות כלל. מתוכם, עלה בידי אחוז מסוים לרכוש אזרחות בולגרית וכך נכללו במפקדי האוכלוסין. אין מידע מדויק לגבי מספרם לאורך השנים. מחוסרי האזרחות לא נכללו ככל הנראה בנתוני מפקדי האוכלוסין, אך נכללו ברישומי הקהילות. ב-16 בספטמבר 1939 גורשו מבולגריה 4,022 נתינים זרים, כולם יהודים.
שורה 435:
* {{עוגן|barZohar|[[מיכאל בר-זוהר]] '''הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה''', [[אור יהודה]]: [[הד ארצי]], [[1999]].}}
* יוסף קונפורטי, '''להפוך לבולגרים''' - יהדות בולגריה בשנים 1878–1918, הוצאת [[מכון בן צבי]], ירושלים, 2020, {{ISBN|9789652352125}}
* שלמה שאלתיאל, '''מארץ הולדת למולדת''' - עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939–1949, [[הוצאת עם עובד]], 2004,
* שלמה שאלתיאל, '''שני דגלים לציונות, תכלת וגם אדום''', הוצאת מערכות, קיבוץ דליה, 2015, {{ISBN|9789655181395}}
* ניר ברוך, '''השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת ומסקנות ועדת בייסקי''', תל אביב: העמותה למורשתן של קהילות בבלקן ולהנצחתן, 2003.
| |||