צבי קורץ – הבדלי גרסאות

דמותו של הרב קורץ ופעילותו בזמן השואה שנויות במחלוקת עזה. יוסף נחמה ומיכאל מולכו, ניצולי שואה מיוון, הטיחו בו ביקורת קשה בספרם "'''שואת יהודי יוון'''"{{הערה|מהדורה [[צרפתית]], [[1949]]-[[1948]]. במהדורה העברית, בהוצאת יד ושם, ה'תשכ"ה, רוככה לשון הביקורת, אך לא תוכנה. ציטוטים מתורגמים מן המקור הצרפתי הובאו במאמרו של עק}}. נוסף על [[אד הומינם|ביקורת אישית]] חריפה{{הערה|למשל: "אדם זה היה עיקש. פעל רק על דעת עצמו ולא קיבל עצה משום איש. היה קפדן. לא סבל דעה מתנגדת, היה מצווה וחסל, היה חסר טאקט, היה איש חסר אינטואיציה, חסר הבנה פסיכולוגית, לא ידע להשפיע השפעה טבעית דרך שכנוע ורכישת סימפתיה" (המהדורה הצרפתית, ח"א עמ' 73)}}, ביקורתם מתייחסת למספר סעיפים עיקריים:

ככלל, הרב קורץ נחשב על ידי ניצולי השואה מסלוניקי ל[[משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה|משתף פעולה]] ולאחראי במידה רבה לסופה הטראגי של הקהילה{{הערה|[[דוד בנבנשתי]], '''יהודי שאלוניקי בדורות האחרונים: הליכות חיים, מסורת וחברה''' קריית ספר, ירושלים [[ה'תשל"ג]], עמ' 47}}{{הערה|יום טוב יקואל, '''בדרך לאבדון''' בתוך: "יהדות יוון בחורבנה: פרקי זכרונות", עמ' 49; 65-62; 71}}{{הערה|הרב ד"ר יצחק ש. עמנואל, '''חורבן הקהילה על ידי הגרמנים''', בתוך: דוד א. רקנטי (עורך), '''זיכרון שלוניקי: גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן''', כרך א, הוועד להוצאת ספר זיכרון לקהילת שלוניקי, תל אביב [[ה'תשל"ב]], עמ' 264-235.}}{{הערה|ד"ר יצחק א. מטראסו, '''שואת יהודי שלוניקי''', בתוך: "יהדות יוון בחורבנה: פרקי זכרונות",עמ' 167-162 ובהרחבה בספרו ביוונית "ובכל זאת לא כולם נספו", אתונה 1948.}}{{הערה|[http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=AHR%2F1945%2F10%2F11&id=Ar00201&sk=1EB9D2C9 משתפי־פעולה יהודים נתבעים לדין], [[על המשמר]], [[11 באוקטובר]] [[1945]]. כותב הכתבה מפקפק בכוונות הזדון שיוחסו בה לרב קורץ.}}{{הערה|[http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=AHR%2F1945%2F08%2F08&id=Ar00101&sk=1BA9F7EC שליטי יוון אוטמים אזניהם לדרישות היהודים], על המשמר, [[8 באוגוסט]] 1945. אמנם, בכתבה זו מוזכר גם [[הארכיבישוף דמסקינוס]], מי שהוכר כ[[חסיד אומות העולם]], בתור מי ששתק לנוכח ההשמדה.}}{{הערה|יעקב חנדלי, '''קורות הקהילה היהודית של סלוניקי בשואה''', בתוך: ש. אבני (עורך) '''משואה: קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה''', גיליון ט"ו [[ה'תשמ"ז]], בהוצאת [[משואה (מכון)|מכון משואה]] [[תל יצחק]], עמ' 276-270; וכן ב[https://www.youtube.com/watch?v=tgHdL_BBSNA עדותו המצולמת].}}{{הערה|[[ססיל רות]], "'''שבטי ישראל בבית הנשיא'''", 261-259 (רות צוטט תוך החרפת דבריו על ידי [[יצחק רפאל מלכו]], '''יהדות יוון בעבר''', בתוך: '''אוצר יהודי ספרד''' חלק ב,' ירושלים [[ה'תשי"ט]]).}}{{הערה|ז'ק סטרומזה, '''ובחרת בחיים: מסלוניקי לירושלים דרך אושוויץ ופריס''' עמ' 29-31. סטרומזה מודע לכך שכניצול שואה דעתו איננה אובייקטיבית.}}{{הערה|אברהם בן ארויה, '''התנגדות יהודי יוון לדיכוי ההיטלראי''' בתוך: דוד א' רקנטי (עורך), '''זיכרון שלוניקי: גדולתה וחורבה של ירושלים דבלקן''' חלק ב, תל אביב [[ה'תשכ"ו]], עמ' 552 - 565}}, והיו אף שקשרו זאת להבדלי המוצא בין הרב קורץ ה[[יהודים אשכנזים|אשכנזי]] ליהודי הסלוניקיסלוניקי ה[[יהדות ספרד|ספרדים]]{{הערה|ראה בביקורתו של א. שמאי [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HMF%2F1946%2F01%2F01&id=Ar00201&sk=A6DC9277 "רקב ביעקב"] ב[[המשקיף]], [[1 בינואר]] 1946 על רמיזה כזו מפי שליח [[הסוכנות היהודית]] ליוון, יעקב צ'רנוביץ, ב[[הד-המזרח]] (משה רבי, [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HED%2F1945%2F11%2F30&id=Ar01004&sk=AAC77F63 על בעיות הגולה הספרדית], הד המזרח [[30 בנובמבר]] 1945).}}. כאמור לעיל, לאחר המלחמה אף הוגשה תביעה כנגדו וכנגד משפחתו בבית המשפט ביוון.

פנינה מייזליש כתבה על דבריו של עק: "אבל הקורא מן הצד, קשה לו להשלים עם "טיהור" זה של מנהיגותו של האיש, שלכל הדעות, לא עמדה בו באותן שנות המבחן המרות גדלות־הלבב, שהיא מבחנם האמיתי של מנהיגים בעתות משבר, והתמיהות בעינן עומדות, עם הקריאה, בחלקים האחרים של הספר, בהם מסופר על פעולות ההצלה שנעשו על ידי נציגי השלטון האיטלקי ביוון הכבושה —, פעולות — שתעוזתן והיקפן נבעו מהערכה הרבה יותר ריאליסטית של המצב"{{הערה|פנינה מייזליש, [http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1965%2F08%2F27&id=Ar01704&sk=E2AC4BE2 פרק טראגי מימי החורבן - קהילת סלוניקי ומנהיגה הרוחני], [[מעריב]], [[27 באוגוסט]] [[1965]]}}.

טיעון נוסף שמועלה לעיתים לזכותו של הרב קורץ הוא בקשתו מראש הממשלה רואניסראליס למנוע את שילוח היהודים לפולין, בקשה שעליה שילם בגירושו מסלוניקי לברגן-בלזן{{הערה|ראו למשל בספרו של פולי אנפקידיס ביוונית "רדיפת היהודים ביוון", אתונה 1969. (ביוונית).}}.

פרופ' [[מינה רוזן]], שאימתהשעימתה את טענותיהם של יהודי סלוניקי עם ממצאים חדשים מארכיוני קהילת סלוניקי ומשרד החוץ האיטלקי, טוענת כי היחס השלילי כלפיו של ניצולי שואת יהודי סלוניקי, וכן של יוונים תושבי העיר, נוצר כדי לעזור להם להשלים עם עברם, ובפרט עם חוסר יכולתם של מנהיגי הקהילה לנווט את הקהילה בעת המעבר משלטון עות'מאני לשלטון יווני עצמאי על השינויים שהוא חוללשחולל בחיי הקהילה, שהובילו לכך שהקהילה נשארה כעשר שנים ללא רב ובסופו של דבר "נאלצה" למנות רב מבחוץ. רוזן טוענת כי הרב קורץ היה "שעיר לעזאזל" משום היותו זר מצד אחד, אך דמות ספציפית שניתן לגולל עליה את האשמה, לעומת הנאצים ככלל{{הערה|מינה רוזן, [https://www.jstor.org/stable/4467725?read-now=1&seq=1#page_scan_tab_contents Jews and Greeks Remember Their Past: The Political Career of Tzevi Koretz (1933-43)], בתוך: Jewish Social Studies 12, 2005, עמ' 111-165}}.