דוד בכור – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

בתחילת דרכו עבד דוד בכור בתור עורך דין במשרד [[סלומון-ליפשיץ]] ([[1943]]–[[1970]]), משנת [[1952]] כשותף במשרד. בין השאר הוא היה בצוות ההגנה של השר [[יצחק רפאל]]{{הערה|{{דבר||החל משפטו של י. רפאל|1965/09/07|00107}}}} וייצג את [[נצרת עילית]]{{הערה|{{מעריב||ראש מועצת נצרת עילית: מנהל בי"ס אינו רשאי לכהן גם כחבר מועצה|1966/10/26|01901}}}} ו[[חברת החשמל]]{{הערה|{{מעריב|טוביה כרמל|תושב נצרת תובע פיצויים על עקירת עץ|1966/08/22|01502}}}}. בשנת [[1971]] מונה לשופט וכיהן בבית המשפט המחוזי ב[[חיפה]]{{הערה|{{מעריב||אישים ומוסדות|1971/02/17|00831}}}}. באותה שנה גם מונה לוועדה בראשות [[צבי ברנזון]] לפישוט הליכים לקביעת פיצויים בנזיקין לקביעת פיצויי נזיקין{{הערה|{{דבר||יבדקו פישוט בתהליכים|1971/05/31|00400}}}}. בשנת 1974 קבע בכור שהסכם האוסר על עובד [[תקופת צינון]] של חמש שנים בנימוק של הגנה על סודות מקצועיים נוגד את [[תקנת הציבור]] ועל כן הוא בטל{{הערה|{{מעריב|דוד זוהר|בתי משפט פסלו הסכמים שהפריזו בהגבלות של סודיות מקצועית|1974/06/18|02603}}}}. לעומת זאת, בהיותו בבית המשפט העליון סירב לפטור בוגר פנימיה צבאית מהתחייבות לשרת בקבע, למרות שההתחייבות נתנה בעת שהיה קטין{{הערה|{{מעריב||התחייבות קטין לשרות קבע בצה"ל|1980/05/19|00806}}}}.