מטריאליזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד משימה למתחיל |
מ ←המטריאליזם ביוון העתיקה: ניסוח, תקלדה, הסרת no-wiki, הגהה |
||
שורה 5:
==המטריאליזם ביוון העתיקה==
למטריאליזם ול[[פילוסופיה]] המערבית יש שורשים שווים. הפילוסופים המכונים [[פרה סוקרטי|פרה-סוקרטים]] והנחשבים למייסדי הפילוסופיה המערבית, היו ביסודם מטריאליסטים. הם ראו את העולם מורכב מאחד או משילוב של חלק או כל ארבעת החומרים הבראשיתיים - מים, אדמה, אש ואוויר.
פילוסוף מטריאליסטי יווני נוסף היה [[אפיקורוס]] (EPICURUS) שחי במאות 4-3 לפנס"ה. הוא טען שקיימים "גופים" וביניהם ריק. הגופים יכולים להיות מורכבים או פשוטים, כמו למשל האטומים. היות שהמרחב הוא אינסופי גם כמות האטומים היא אינסופית. האטומים הללו נעים ומתנגשים ביניהם ומהתנגשויות אלו נוצרים הגופים המורכבים השונים. אפיקורוס אינו שולל מציאות הנפש אך גם היא חומרית, מורכבת מתערובת של אד מיוחד וחום המרחף בין אטומי הגוף. מתוך הגופים נפלטים אטומים הפוגעים באברי החישה שלנו וגורמים לרשמי החושים כמו ראיה או שמיעה. עם מותו של הגוף, לטענתו, האטומים נפרדים ואדי הנפש נעלמים.
פילוסוף אחר, [[הרקליטוס]] אמר: "כל דבר קיים ואינו קיים היות שכל דבר הוא בזרימה מתמדת, בשינוי מתמיד, נוצר וחולף". על כן פילוסופים אלו היו לא רק מייסדי המטריאליזם אלא גם מבשרי הדיאלקטיקה (ראו בהמשך).
==המטריאליזם ברומא העתיקה==
הנציג הבולט של המטריאליזם הרומי הוא הפילוסוף והמשורר [[לוקרטיוס]] (LUCRETIUS) שחי במאה הראשונה לפני הספירה. כמתנגד חריף לאמונה באלים, הוא ביסס את המטריאליזם שלו כהנגדה ל[[דת]]. לדבריו, הסדר בעולם הוא מקרי היות שהאטומים יכולים להתנגש ביניהם וליצור גופים לפי אין ספור אפשרויות של סדר. הוא
== המטריאליזם בימי הרנסאנס ==
ה[[נצרות]] שהשתלטה על [[אירופה]], התנגדה נמרצות לכל גישה מטריאליסטית ואף ראתה במטריאליזם סוג של [[כפירה-המילים סוג ואף אינם רלוונטיות שהרי זו כפירה גמורה|כפירה]]. גישות מטריאליסטיות חזרו שוב
==המטריאליזם הקלאסי==
התפתחותו הקלאסית והמודרנית של המושג "מטריאליזם" החלה במאה ה-18 עם ההשכלה באירופה. מבשריו היו שניים:האחד היה הרופא והפילוסוף הצרפתי [[דה לה מטרי]] (DE LA METTRIE) (1709-1751) אשר בספריו ובמיוחד בספרו "האדם-מכונה" שלל כל קיום של נפש ורוח לא גשמיות וראה באדם מכונה מכנית וחומרית בלבד. גם אם דברים אלו קיימים, לטענתו, הם רק חלק מתכונות החומר שמרכיב את הגוף והם מתים ונעלמים עם מות הגוף. מבשר אחר היה [[הברון ד'אולבאק]] (1723-1789), פילוסוף ואנציקלופדיסט גרמני שחי בפריס, הידוע בדעותיו האתאיסטיות הקיצוניות לזמנן. בספרו הידוע "SYSTEM OF NATURE" הוא טוען שלא קיים דבר מעבר לטבע פרט ליצירות דמיון (כולל האל). האדם הוא חלק מהטבע
האידיאליסטים הגרמנים הגדולים [[פיכטה]], [[הגל]] ו[[פרידריך וילהלם שלינג|שלינג]] פיתחו את תורתו של קאנט בצורת תורת [[פנומנולוגיה]]. דבר זה גרם לריאקציה במחנה המטריאליסטים שהחלו לחפש את ההוכחות לאידאולוגיה שלהם בתחום המדע שהתפתחותו הייתה אדירה באותה תקופה, בכל התחומים. הם הציגו את חשיבותו של החומר על ידי חוקי הפיזיקה, הכימיה וה[[אסטרונומיה]] והכוחות הנובעים מחוקים אלו. חוקי הטבע והפיזיקה נותנים הסבר לכל דבר ללא צורך בעירוב השפעה של נפש או רוח. חוקי השימור (שימור האנרגיה, שימור החומר, שימור התנע וכו') הראו שאנרגיה ותנועה הן תלויות חומר בלבד ולא נוצרת אנרגיה נוספת כתוצאה מישות נוספת כגון נפש או אל. כמובן, לא כל אנשי המדע של אותה תקופה היו מטריאליסטים. למשל, הפיזיולוג וחוקר המוח הידוע [[דיבואה ריימונד]] (DU BOIS REYMOND) כתב מאמר מפורסם מאוד בזמנו שבו הייתה רשימה של מספר תחומים (כמו הכרה, רגשות ועוד) שלא ניתן אז ולא יהיה אפשר גם בעתיד (לדעתו), להסביר אותם רק בעזרת אטומים והליכים פיזיקליים. ה[[ברירה טבעית|דרוויניזם]] וה[[אבולוציה חברתית ותרבותית|אבולוציוניזם]] שמשו כמנוף אדיר לקידום המטריאליזם במאה ה-19. מוצא והתפתחות המינים כתוצאה מכוחות וחוקי טבע וללא שום צורך בהתערבות רוחנית שוללים, בהכרח, רעיונות אידיאליסטיים ודתיים. מושג התפתחות
אך המטריאליזם לא נשאר יחידי ומנצח בזירה ועדיין היו לו מתנגדים רבים. פילוסופים רבים כמו [[גוסטב פכנר|פכנר]], [[פרידריך פאולסן|פאולסן]], [[ארנסט הקל|הקל]] ואחרים עדיין האמינו בדואליזם גוף-נפש כלומר בקיום ישות רוחנית-אידיאליסטית בצד החומר. [[ויטליזם|ויטאליסטים]] טענו שיש הבדל עצום בין אלקטרונים, אטומים ומולקולות אנאורגניות וקבוצה של מולקולות רבות המהווה יחדיו תא '''חי'''. מולקולות "חיות" שונות לחלוטין ממולקולות "מתות", יש בהן "דבר נוסף" שגורם להן להחשב כחיות
== מטריאליזם מודרני ==
שורה 31 ⟵ 29:
=== מטריאליזם דיאלקטי ===
{{ערך מורחב|מטריאליזם דיאלקטי}}
ה[[דיאלקטיקה]] היא צורה של חשיבה גבוהה, בהבדל מהחשיבה היומיומית המכונה לוגית. החשיבה היומיומית היא חשיבה לוגית המשתמשת מזה כ-2400 שנה ב[[לוגיקה]] האריסטוטלית. לוגיקה זו יוצאת מתוך 3 אקסיומות שהן: X שווה תמיד ל-X, X אינו יכול להיות גם לא-X
בחיי היומיום השינויים המזעריים האלו אינם רלוונטיים ועל כן הלוגיקה האריסטוטלית שימושית ומועילה. אך לאורך זמן, שינויים חומריים וכמותיים אלו יכולים להפוך לשינויים איכותיים. במקרים אלו עלינו לעבור לרמת חשיבה גבוהה יותר מהחשיבה הלוגית ולעבור לחשיבה דיאלקטית. זו בנויה על היסוד הדיאלקטי - "כל דבר משתנה תמיד". שינוי מחשבה זה (מלוגי לדיאלקטי) תקף גם לגבי ישויות אבסטרקטיות. בחשיבה הלוגית מוסר שווה מוסר, חופש שווה חופש וקפיטליזם שווה קפיטליזם. בחשיבה הדיאלקטית, כאמור, אין הדבר כך וכאשר אנו מודעים שהישיויות האלו (בדוגמה שלנו - מוסר, חופש ו[[קפיטליזם]]) הן ישויות דינמיות ומשתנות בהתמדה, אנו חשים שהחשיבה הדיאלקטית מקרבת אותנו הרבה יותר למציאות, מרחיבה מציאות זו והופכת אותה לקונקרטית יותר. במקום לראות את העולם כמו אלבום של תמונות דוממות אנו רואים אותו כעת בסרט דינמי.
[[הגל]] היה הפילוסוף החשוב ביותר ששם לב לצורת חשיבה זו במאה ה-19. הוא קבע חוקים של פירוק (אנליזה) נושא למרכיביו הנמצאים בתנועה מתמדת של השתנות (השתנות מכמות לאיכות, השתנות תוך כדי ניגודים, השתנות המאבק בין תוכן לצורה וכו'). מהתנועות והשינויים האלו מתפתחת מציאות חדשה (סינתזה) שגם היא תשתנה לאורך זמן. [[קרל מרקס]] הושפע מאוד מרעיונות אלו של הגל. אלא שמרקס לא ראה בהם רעיונות אידיאליסטיים (כפי שראה הגל) אלא רעיונות מטריאליסטיים. הוא טען ששינויים ותנועות אלו אינם מתרחשים בנפש האדם ובמישור הפילוסופי ואינם השתקפות של רצון האל (כפי שסבר הגל) אלא מתרחשים בטבע עצמו, והרי כל השינויים בטבע הם שינויים של חומר. הדיאלקטיקה, שהיא צורת החשיבה על שינויים חומריים אלו, היא, על כן, מטריאליסטית. ההוכחות הבולטות ביותר הן ה[[צ'ארלס דרווין#עיקרי התאוריה|דרוויניזם]] שראה בהתפתחות המינים, התפתחות חומרית עם שינוי איכותי וטבלת היסודות בכימיה המראה על אפשרות של שינוי יסוד אחד לאחר. מרקס השתמש בדיאלקטיקה המטריאליסטית כדי להגיע לקלסיפיקציה של החברות האנושיות, להתפתחות כוחות
חוקי הדיאלקטיקה הם חוקי החשיבה המדעית המודרנית. [[פרידריך אנגלס]], שותפו של מרקס, אמר ש"עבור הדיאלקטיקה דבר אינו סופי, קדוש או מוחלט. הדיאלקטיקה משקפת את האופי המשתנה והחולף של כל דבר, את התהליך הבלתי פוסק של היווצרות והעלמות ושל העלייה המתמדת מהנמוך אל הגבוה".
מה הם הגורמים והסיבות לתנועה ולזרימה הדיאלקטית המתמדת של החומר? לפי הגל וממשיכיו (כולל מרקס) הסיבות הן אינהרנטיות (נובעות מהפנים) לדברים החומריים עצמם. מדובר בייחוד בתנועה של ניגודים, ניגודים הקשורים יחדיו, התלויים
=== מטריאליזם היסטורי ===
שורה 47 ⟵ 45:
* אמנם בניין העל הוא תלוי באינטרסים של המעמד השליט, אך יש לו גם אוטונומיה מסוימת של עצמו הנובעת מחינוך, מחקר, ריבוי דעות וצורות חשיבה וכו'.
* חברה אינה מבנה אחיד. גם אחרי מהפכה, נשארים עדיין שרידים של מבנים חברתיים מהתקופה שלפני המהפכה, שגם אם כבר אינם שולטים, הם עדיין יכולים להשפיע - למשל גורמים כמו רוטינה, מסורת, ערכי דת, ערכי מוסר ועוד.
עם כל זה וכפי שמרקס קבע, האידאולוגיה השולטת בכל תקופה, היא האידאולוגיה של המעמד השליט. מהפכות אשר משנות את המעמד השליט, משנות גם את האידאולוגיה
אך מה הפירוש של מהפכה מוצלחת? מהפכה נחשבת למוצלחת כאשר האדם המחולל אותה מגיע לחופש. חופש זה, לפי מרקס, אינו צבירת רכוש אלא צבירת זמן פנוי. במושג "זמן פנוי" מתכוון מרקס לא לזמן של בטלה וחוסר מעש אלא לזמן המוקדש לפיתוח עצמי, פיתוח כישרונות, יכולות ורצונות העובד. זמן פנוי זה יווצר מהקטנת הזמן שהעובד יקדיש לייצור תוצרת המיועדת ברובה לסיפוק צרכיו של המעמד השליט והמנצל. בחברה של מעמדות, חופש זה קיים רק בקרב המעמד השליט החופשי מכל חובות מלחמת הקיום וההשרדות. כאשר יחסי הייצור ישתנו במידה שכל אחד יזכה בסיפוק כל צרכיו מצד אחד ובזמן פנוי כפי צרכיו מצד שני, יעלם גם הצורך בחברה המחולקת למעמדות. אז תווצר חברה נטולת מעמדות שבה לכל אחד תהיה דרך פתוחה למידע, לידע ולסיפוק אינטלקטואלי. אז יעלם גם הצורך במדינה. לפי מרקס ואנגלס המדינה אינה תוצאה של "חברה מאורגנת", "חברה תרבותית" או "אמנה חברתית". המדינה היא מכשיר שתפקידו לאפשר תפקוד נאות של החברה למרות המאבק בין המעמדות ובאותו הזמן גם לשמר מבנים קיימים ולמנוע את שינויים (למשל על ידי מהפכה). על כן, בחברה נטולת מעמדות אין מקום למכשיר המכונה מדינה. במקום מדינה יתקיים ניהול עצמי ומנגנוני המדינה הקודמים ילכו ויתפוגגו. בתקופת המעבר בין המדינה ובין החברה נטולת המעמדות (ונטולת מדינה, כאמור)יהיה צורך, באופן זמני, למה שמרקס מכנה "[[דיקטטורה של הפרולטריון]]". [[דיקטטורה]] זו היא, כאמור, זמנית והיא תפקח על מעבר חלק ומלא ממדינה מעמדית לחברה נטולת מעמדות.
מכל האמור, אנו מבינים כיצד המטריאליזם ההיסטורי מסביר את מקורות החברה האנושית, הכוחות והתהליכים הפועלים בתוכה ואת עתידה ההיסטורי.
|