ג'ים בר מזל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאוניברסיטת לסטר |
מ הוספת קישור לסחיטה רגשית |
||
שורה 19:
ג'ים דיקסון הוא מרצה ל[[היסטוריה]] של ימי הביניים באוניברסיטת קרתנית בצפון [[אנגליה]]. דיקסון למד בבית ספר של [[מעמד הפועלים]] ואין לו את המיומנויות החברתיות הנדרשות להתאקלם בחברה הבריטית של המעמד הבינוני של אותה העת. לאחר שהותיר רושם שלילי במחלקתו, הוא חושש פן יפוטר בסוף השנה. בניסיון לשמור על משרתו, הוא מנסה לשמור על יחסים טובים עם הממונה עליו, פרופסור וולש – חובבן המתנשא בצורה בלתי נסבלת ופזור דעת. הוא גם מנסה, בלא הצלחה, לפרסם [[מאמר]] על בניית אוניות בימי הביניים. נראה שדיקסון הצליח למצוא [[מוציא לאור]] – [[כתב עת אקדמי]] חדש.
דיקסון נתון ב[[מערכת יחסים]] מתוחה עם "בת-זוגו" לסירוגין מרגרט פיל (מרצה עמיתה), שמתאוששת מניסיון [[התאבדות]] כושל אחרי שבן-זוגה הקודם זרק אותה. מרגרט מפעילה על דיקסון תערובת של [[סחיטה רגשית]] ופנייה לחוש החובה והרחמים שלו, במערכת יחסים מעורפלת ונטולת מין. פרופסור וולש מקיים שבוע "אמנותי" שדומה שנותן הזדמנות לדיקסון לקדם את מעמדו בקרב עמיתיו, אבל זה לא מצליח כמתוכנן כשדיקסון משתכר ומצית את כלי-המיטה של מארחו. בסוף השבוע פוגש דיקסון את כריסטין קלהן, לונדונית צעירה שיוצאת עם ברטראנד, בנו של פרופסור וולש – [[צייר]] חובב שיהירותו מעוררת את זעמו של דיקסון במיוחד. אחרי התחלה גרועה, נוכח דיקסון לדעת שהוא נמשך לכריסטין, שהיא הרבה פחות שחצנית מכפי שהיא נראית. ניסיונו הברור של דיקסון לחזר אחרי כריסטין מרגיז את ברטראנד שמשתמש בקשריו עימה כדי להגיע אל דודה הסקוטי המקושר היטב, שמחפש עוזר ב[[לונדון]]. דיקסון מציל את כריסטין ב[[נשף ריקודים|נשף הריקודים]] השנתי של האוניברסיטה כשבראטנד מתייחס אליה רע. הזוג מתנשק ונפגש לתה, אבל במהלך הפגישה כריסטין מודה שהיא חשה רגשות אשמה על-כך שהיא מתראה עם דיקסון מאחורי גבו של ברטראנד ומכיוון שדיקסון יוצא לכאורה עם מרגרט. השניים מחליטים לא להמשיך להתראות זה עם זו.
בינתיים, בן-זוגה לשעבר של מרגרט מטלפן לדיקסון ומבקש ממנו להתראות עמו כדי לשוחח על מרגרט.
| |||