מרטין בובר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
←הגותו הדיאלוגית על פי הספר אני ואתה: הוספת מידע על התרגום העדכני |
||
שורה 59:
[[קובץ:M Buber Hebrew U.jpg|250px|ממוזער|שמאל|פרופ' בובר בעת שיעור באוניברסיטה העברית בירושלים]]
שורשיה של ה"[[פילוסופיה של הדיאלוג|פילוסופיה הדיאלוגית]]" של בובר נמצאים ב[[פילוסופיה גרמנית|פילוסופיה הגרמנית]] ה[[רומנטיקה|רומנטית]] מחד, ומאידך בהתרשמותו הבלתי אמצעית של בובר מההגות החסידית כפי שחווה אותה בבית סבו, מהדיר המדרשים הידוע שלמה בובר. עיקר הגותו פורסמה בספרו "[[אני ואתה]]" בגרמנית בשנת 1923. הספר תורגם לעברית על ידי [[צבי וויסלבסקי]], שנאלץ [[תחדיש|להמציא שורת מונחים]] בעברית על מנת לתרגם את מושגי בובר מגרמנית לעברית (למשל: "התאיישות", מלשון "[[wikt:איש|איש]]", ו"מצענות"). הקריאה ב"אני ואתה" נחשבת לקשה יחסית. בשנת 2013 יצא לאור הספר בתרגום חדש של אהרון פלשמן הנחשב ידידותי יותר לקוראי העברית המודרנית והוספו לספר נספחים מאת יעקב רז, אהרון פלשמן ואדמיאל קוסמן שמסייעים בהבנתו.
הגותו של בובר מיוסדת על ההנחה ש"האדם נעשה אני באתה". הווה אומר: אין לאדם "[[מודל הנפש הפרוידיאני#אני (אגו)|אני]]" ממשי אלא רק כשהוא יכול לומר בכל יכולתו "אתה". אמירת "אתה" היא ההיחלצות הגמורה מתוך ה"אני" שלי אל קליטת ה"אתה" בהווייתו, בכנותו, ובעיקר בהיותו אומר לי דבר בעל איכות שאיננה ניתנת להיכמת (מלשון "כמות") או להסבר לאדם אחר. אין הכוונה גם ל"אתה" כבן אדם בלבד. להדגמת רעיונו מציג בובר "דיאלוג" שהיה לו עם אילן. בובר מדגים את האופנים השונים שיכול אדם להתבונן באילן. ולבסוף הוא רומז על אופי הקשר בין האדם לאילן, אותו ניתן לכנות יחס "אני-אתה", או "זיקה":
| |||