אלכסנדר פן – הבדלי גרסאות

פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני. בשנת 1947 הצטרף ל[[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה‏|מפלגה הקומוניסטית של פלשתינה‏]] והיה למשורר הבולט והחשוב ביותר של המפלגה ושל ממשיכתה לאחר הקמת המדינה, [[המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)|מק"י]]. פן ניהל את המדור הספרותי ב[[עיתון]] הקומוניסטי הישראלי "[[קול העם]]", והפךובעקבות פןכך לידידהתידד שלעם מזכ"ל המפלגה [[שמואל מיקוניס]]. בעקבות דעותיו הפוליטיות, הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר ב[[אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל|אגודת הסופרים העבריים]].

מרדנותו של פן באה לידי ביטוי לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא גם כלפי מפלגתו. פן נמנע מלתרום לגיליון החגיגי לציון יום הולדתו השבעים של [[סטלין]] בשנת [[1948]],. כמו כן, נאלץ פן להתמודד עם [[צנזורה פנימית]]: ראשי המפלגה סירבו להדפיס שירים בעלי אופי לאומי-ציוני בספרו, וב-[[1965]] סירב "קול העם" לפרסם שיר שכתב פן בגנות הצהרתם האנטי-ישראלית של [[ולטר אולבריכט|אולבריכט]] ו[[גמאל עבד אל נאצר|נאצר]] (השיר הופץ בסופו של דבר בהעתקים פרטיזניים).

עם הפילוג במק"י בשנת 1965 נשאר פן במפלגה שרוב רובה היה עתה יהודי. בשנת 1967, לאור עמדות המפלגה ולאחר נישואי בתו, סינילגה לארתור אייזנשרייבר, אשר ציין בפניהם ובפני רבים אחרים כי מדובר גם במתנת נישואין, עזב את המפלגה. זאת, על אף שכתוצאהשלאור מהפצרותיו

הפצרותיו של חברו מיקוניס המשיך לפרסם ב"קול העם" וקיבל תמיכה מן המפלגה. בעקבות הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בקיץ 1968 התנתק לחלוטין מהמפלגה הקומוניסטית. בארבע השנים האחרונות לחייו העביר שוב את מרכז הכובד של כתיבתו לשירה הלירית, והעובדה שניתק עצמו מהמפלגה ולא מילא בה עוד כל תפקיד הפכה אותו למוכר מעט יותר בציבור הרחב.