שירות החוץ הישראלי – הבדלי גרסאות

לאורך השנים נעשו ניסיונות שונים להבטיח, כי קליטת עובדים לשירות החוץ והכשרתם תתבסס על נורמות מקצועיות בלבד. בינואר 1969 נפתח [[קורס הצוערים של משרד החוץ|קורס צוערים]] ראשון במתכונת חדשה, כאשר הקבלה אליו הותנתה בעמידה בתנאי [[מכרז]] פומבי ובתהליך מיון מוסדר. הקורס, שמתקיים במתכונת דומה עד היום, מכשיר את הצוערים הנכנסים לשירות החוץ במקצועות הדיפלומטיה השונים, כולל קורסי ניהול, שפות, היסטוריה ופוליטיקה בינלאומית, יהדות, [[ציונות]] ו[[אטיקט]] דיפלומטי.

 

:{{ציטוטון|איכות אישית ורמה אינטלקטואלית גבוהה, השכלה אקדמאית, ידע ומיומנות בתחומים רבים, שליטה בשפות, עמידה במבחני אישיות, יכולת תפקוד בצורה עצמאית ובתנאי לחץ, נכונות להשקיע מאמץ רצוף, למידה מתמדת, עמידה בסיווג בטחוני גבוה ביותר, עבודה בשעות רבות ובלתי מקובלות, עקירה מן הסביבה הטבעית בארץ ומאמץ הסתגלות בסביבה זרה, עבודה במקומות קשי-שירות בתנאי אקלים ובריאות קשים ובדידות חברתית, התמודדות מתמדת של העובד ומשפחתו בקשיים הנובעים מהמעברים התכופים בין הארץ למקום השירות, ביצוע משימות בתנאי חשיפה הגוררת סיכון בטחוני גבוה, אשר למרבה הכאב, תבע קורבנות בנפש.}}{{הערה|שם=שמעון פרס|[[משרד החוץ]], '''דו"ח פעילות משרד החוץ''', מוגש על ידי [[שמעון פרס]], יוני 1994}}

במסגרת הרפורמה נחתם הסכם קיבוצי מיוחד, שעוגן בתקנון שירות החוץ, ובו נקבע דירוג שכר ייחודי לעובדי שירות החוץ, המבדיל אותם מיתר עובדי המדינה.{{הערה|הסכם קיבוצי מיוחד לשירות החוץ, 29 בנובמבר 1993}}