מערכת השמיעה – הבדלי גרסאות

לעיתים קרובות על מנת לאבחן האם בעיה במערכת השמע משתמשים ב[[קולן]], כלי מתכתי קטן המשמיע צליל בתדר אחיד לאחר הקשה עליו. עם הזמן עוצמת הצליל הולכת ופוחתת. הצליל הנוצר על ידי הקולן מועבר על ידי האוויר לאוזן, אך אם הבודק יצמיד את הקולן לראש של הנבדק, לרוב הדבר יעשה באמצעות הצמדה ל[[עצם המסטואיד]], אזי הצליל הנוצר מרעד הקולן יעבור דרך העצם אל מערכת השמע. בדיקה המבוססת על עובדות אלו נקראת מבחן רינה (Rinne testTest). במצב בריא נבדקים שומעים יותר טוב צלילים הנישאים על [[תווך]] של האוויר. אם הנבדק מפסיק לשמוע את צליל הקולן, אך בהצמדה של הקולן לעצם הוא שב לשמוע את הצליל הדבר לרוב יעיד על בעיה הולכתית. בדיקה נוספת היא הצמדת הקולן בקו האמצע של הראש, על חלקו העליון, ובדיקת אסימטריה בין אוזניים של עוצמת הצליל. כאשר הבעיה הולכתית, הצליל יהיה יותר חזק בצד הפגוע, אך אם הבעיה היא עצבית אז הצליל יהיה חלש יותר בצד הפגוע. לבדיקה זו קוראים "מבחן וובר" (Weber Test){{הערה|Ropper, A. H., Adams, R., Victor, M., & Samuels, M. A. (2005). Adams and Victor's principles of neurology. McGraw Hill Medical,. Chapter 1}}.