פליאה אלבק – הבדלי גרסאות

הייתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית ב[[פרקליטות המדינה]]. בתפקידה זה, עסקה בהסדר הקרקעות בנגב ובטיפול בתביעות הבדואיםה[[בדואים בישראל|בדואים]] לאדמות{{הערה|{{מעריב||מאות מיליוני ל"י ישולמו לבדווים שפונו מאדמותיהם|1975/12/04|00604}}}} ובבירור תביעות של ערבים על אדמות בגליל{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|נדחו העבודות להקמת מצפה הר זיו בגליל|1979/07/04|00607}}}}. בעיקר תחת [[ממשלת ישראל|ממשלות]] [[הליכוד]] בשנים [[1977]]–[[1992]], עסקה במעמד המשפטי של ההתנחלויות ושל השטח שעליו הוקמו. לצורך פעילותה אף סיירה רבות בשטח, גם באמצעות [[מסוק]]ים{{הערה|{{מעריב|עמוס לבב|טסה במסוק לקבוע חוקיות ההתנחלויות|1978/01/20|00102}}}}{{הערה|{{מעריב|עמוס לבב|הפרקליטה המעופפת חגה במסוק מעל ארבע ההתנחלויות|1978/01/20|00102}}}}. בעקבות החלטת [[בית המשפט העליון]] בעניין [[אלון מורה]] לפיה נאסר להפקיע קרקעות פרטיות לצורכי התנחלות, הגדירה אלבק את המנגנון המשפטי שאיפשר להכריז על קרקע כ[[אדמות מדינה]] על פי [[החוק העות'מאני]] מ-[[1858]]{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|מאתרים קרקעות ליישובים ביו"ש|1979/01/31|00608}}}} ועסקה באיתור אדמות שאינן מעובדות{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|לאחר "מלחמה על כל דונם" הוחלט פה אחד; יוקצו קרקעות לשבע התנחלויות קיימות|1979/10/15|00306}}{{ש}}{{מעריב|עדה כהן|הגיבורה האמיתית|1979/10/17|03900}}}}. לימים התגאתה בכך שכל פעולותיה עמדו במבחן [[בג"ץ]]. אף על פי כן ספגה ביקורת רבה מחוגי השמאל, שראו בפעילותה דוגמה לאופן שבו מצדיק המנגנון הביורוקרטי והמשפטי פגיעה ב[[זכויות אדם]]. מנגד ספגה ביקורת גם מהצד הימני על התנגדותה העיקשת להפקעת קרקעות מאנשים פרטיים{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|הממשלה לא תגיב על עסקת הנשק ארה"ב מצרים עד שתקבל מידע מוסמך|1979/12/10|00305}}}}{{הערה|{{מעריב||צורף עוזר לגב' אלבק|1979/12/12|00302}}}} ועל עיכוב הקמת התנחלויות{{הערה|{{מעריב|[[אילן בכר (עיתונאי)|אילן בכר]]|הממשלה אצה ליצור עובדות ביו"ש בטרם הבחירות|1984/04/12|00205}}}}. [[אליקים העצני]], מאנשי [[קריית ארבע]], סיפר כי "הכביש המוביל לקריית ארבע מתפתל ומתפתל, לעיתים תוך סיכון חיי אדם, כי היא לא רצתה לקחת מהערבים את האדמה שלהם. חרקנו שיניים".