הבדלים בין גרסאות בדף "פליאה אלבק"

נוספו 30 בתים ,  לפני חודשיים
מ
מ (הסרת פרמטר חמישי מיותר בתבנית:דבר ותבנית:מעריב (תג))
 
===קרקעות===
הייתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית ב[[פרקליטות המדינה]]. בתפקידה זה, עסקה בהסדר הקרקעות בנגב ובטיפול בתביעות הבדואיםה[[בדואים בישראל|בדואים]] לאדמות{{הערה|{{מעריב||מאות מיליוני ל"י ישולמו לבדווים שפונו מאדמותיהם|1975/12/04|00604}}}} ובבירור תביעות של ערבים על אדמות בגליל{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|נדחו העבודות להקמת מצפה הר זיו בגליל|1979/07/04|00607}}}}. בעיקר תחת [[ממשלת ישראל|ממשלות]] [[הליכוד]] בשנים [[1977]]–[[1992]], עסקה במעמד המשפטי של ההתנחלויות ושל השטח שעליו הוקמו. לצורך פעילותה אף סיירה רבות בשטח, גם באמצעות [[מסוק]]ים{{הערה|{{מעריב|עמוס לבב|טסה במסוק לקבוע חוקיות ההתנחלויות|1978/01/20|00102}}}}{{הערה|{{מעריב|עמוס לבב|הפרקליטה המעופפת חגה במסוק מעל ארבע ההתנחלויות|1978/01/20|00102}}}}. בעקבות החלטת [[בית המשפט העליון]] בעניין [[אלון מורה]] לפיה נאסר להפקיע קרקעות פרטיות לצורכי התנחלות, הגדירה אלבק את המנגנון המשפטי שאיפשר להכריז על קרקע כ[[אדמות מדינה]] על פי [[החוק העות'מאני]] מ-[[1858]]{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|מאתרים קרקעות ליישובים ביו"ש|1979/01/31|00608}}}} ועסקה באיתור אדמות שאינן מעובדות{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|לאחר "מלחמה על כל דונם" הוחלט פה אחד; יוקצו קרקעות לשבע התנחלויות קיימות|1979/10/15|00306}}{{ש}}{{מעריב|עדה כהן|הגיבורה האמיתית|1979/10/17|03900}}}}. לימים התגאתה בכך שכל פעולותיה עמדו במבחן [[בג"ץ]]. אף על פי כן ספגה ביקורת רבה מחוגי השמאל, שראו בפעילותה דוגמה לאופן שבו מצדיק המנגנון הביורוקרטי והמשפטי פגיעה ב[[זכויות אדם]]. מנגד ספגה ביקורת גם מהצד הימני על התנגדותה העיקשת להפקעת קרקעות מאנשים פרטיים{{הערה|{{מעריב|יוסף חריף|הממשלה לא תגיב על עסקת הנשק ארה"ב מצרים עד שתקבל מידע מוסמך|1979/12/10|00305}}}}{{הערה|{{מעריב||צורף עוזר לגב' אלבק|1979/12/12|00302}}}} ועל עיכוב הקמת התנחלויות{{הערה|{{מעריב|[[אילן בכר (עיתונאי)|אילן בכר]]|הממשלה אצה ליצור עובדות ביו"ש בטרם הבחירות|1984/04/12|00205}}}}. [[אליקים העצני]], מאנשי [[קריית ארבע]], סיפר כי "הכביש המוביל לקריית ארבע מתפתל ומתפתל, לעיתים תוך סיכון חיי אדם, כי היא לא רצתה לקחת מהערבים את האדמה שלהם. חרקנו שיניים".
 
בראשית שנות ה-80, במקביל לגיוס מלאי מספק של קרקעות להתיישבות ממשלתית, עסקה בבקרה על רכישת קרקעות וההתיישבות הפרטית{{הערה|{{מעריב|עמוס לבב|תחרות סמויה בשטחים: תנופת בנייה יהודית מול בנייה ערבית מואצת|1983/01/11|02102}}}}. מתוקף תפקידה היא הזהירה רוכשים פוטנציאליים לוודא שקרקעות שהם קונים קיבלו היתר עסקה מהמנהל האזרחי, כדי לצמצם את הסיכוי להונאה{{הערה|{{מעריב|ברוך מאירי ואילן בכר|רכישת קרקע ביו"ש - רק בהיתר המינהל|1983/05/13|01119}}}}. בעקבות מספר מקרים של הונאה במכירת קרקעות היא קבעה בשנת 1985 תקנות להסדר עסקאות הנדל"ן ביהודה ושומרון. בעקבות זאת, היא זכתה לכינויי גנאי מסוחרי הקרקעות, יהודים וערבים{{הערה|{{מעריב|אמנון אברמוביץ'|"העניין הזה החל אצלינו" (שרון, פברואר 80)|1985/08/16|01900}}}}.