|
בוורדזיה זוהו ארבעה תקופות של שלבי בנייה נפרדים: התקופה הראשונה הייתה בתקופת שלטונו של [[גיאורגי השלישי, מלך גאורגיה|גיאורגי השלישי]] (1156–1184), כאשר האתר תוכנן ונחפרו בתי המגורים הראשונים; התקופה השנייה הייתה בין מותו של גיאורגי לנישואיה של בתו יורשתו [[תמר, מלכת גאורגיה|תמר]] בשנת 1186, כאשר כנסיית הדורמיציון נחצבה בסלע ועוטרה; התקופה השלישית הייתה מאותו מועד ועד ל[[קרב בסיאן]] בשנת 1203, במהלכו הוקמו בתי מערה רבים נוספים וחוזקו ההגנות, אספקת המים ורשת תעלות ההשקיה; ואילו התקופה הרביעית הייתה תקופה של בנייה מחדש חלקית לאחר נזק כבד ברעידת האדמה ב[[מסחתי|סאמצחה]] בשנת 1283. כמעט שני שליש מהאתר נחרב, וחלק מהמערות נחשפו כלפי חוץ. מערכת ההשקיה קרסה אף היא. השחזור החלקי של המנזר לאחר אסון הטבע ארע בתקופת שלטונו של האטאבג בֶּכָּה גַּ'קֶּלִי-צִיחִיסְגְּ'ווָרֵלִי {{גאו|ბექა I}}{{כ}} (בֶּכָּה הראשון, 1285-1306).
המנזר המלכותי מילא תפקיד מרכזי בחיים הפוליטיים והתרבותיים של הממלכה הגאורגית. שמו של ראש מנזר ורדז'יה היה באופן מסורתי סופר המיטה, הואהדורמציון פיקח על פעילויות המנזרים בכנסיות ומילא תפקיד בולט בחיים הפוליטיים של הממלכה. מתעד ימיה של המלכה תמר מספר את סיפורה של ורדזיה בפירוט ובצורה אומנותית. יצירתו שלבניית המנזר המלכותי הגדול ביותר קשורהקשור לאפיוןלאופי עבודתהפעילותה של המלכה תמר בתחום הבנייה הכנסייתית-נזירית. בחירת המיקום נבעה ממאפייני הבנייה הטובים ביותר של הסלע, מיקום נוח, משק בית, צבאי, וגם נוכחות של מי שתייה באתר. מספר מקורות תיעודיים משלימים את הידע שמקורו במרקם הפיזי של האתר. באוסף הרשומות הגאורגיות שנקראות [[הרשומות הגאורגיות|חיי כארתלי]] מצוין כי תמר הקימה כנסייה כדי לשכן בה את [[איקונין|האייקון]] של הבתולה מוורדזיה{{הערה|ვარძიის ღვთისმშობელი}} לאחר שקיבלה עזרה אלוהית במערכות הצבאיות שלה, לפני שהעבירה את המנזר מוורדזיה עילית. תמר הוא אמר שחרגו מן ורדזיה במהלך אותהאת [[תמר, מלכת גאורגיה#%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9Dשכנים מוסלמים|בקמפייןמסעה נגדכנגד מוסלמיםהשכנים המוסלמים]], והחל להבוורדזיה. שלאחרונצחון מכן נכתב שיר הלל לניצחוןהמוחץ ב[[קרב בסיאן]] נחגג בשיר הלל - "מזמור לכבוד הבתולה מוורדזיה" שנכתב על ידי [[יואנה שוותלי]]. מספריית ורדזיה שרד כתב-היד המאויר של [[הבשורות של ורדזיה]] {{גאו|ვარძიის ოთხთავი}}. ב[[הרשומות הגאורגיות|רשומות הגאורגיות]] מסופר גם כיצד ורדזיה ברחה [[פלישות וכיבושים מונגוליים|מהפולשים המונגולים]] בשנות ה-90 של המאה העשרים. על פי דברי ימי גאורגיה, המנזר הזה הכיל כמות גדולה של חפצי ערך מאבני כסף, זהב ואבנים ערמומיות, דבר המעיד על שגשוגה הכלכלי. הבנייה במקום נמשכה גם לאחר מותה של תמר. מגדל הפעמון ופורטל הכנסייה הדרומי נבנו בסוף המאה ה-13 - תחילת המאה ה-14. על פי הכיתוב מעל הפורטל, חדר האוכל הוקם בתקופת שלטונו של האטאבג איוואן {{אנ|Ivane II Jaqeli}}, במחצית הראשונה של המאה ה-15. מערות מסוימות מ[[אנאנורי|קומפלקס אָנָאנוּרִי]] {{אנ|Ananuri}} נבנו אף הן במאות 15-16.
בתקופת התפוררותה של [[ממלכת גאורגיה]], בשנת 1551 פשט על המנזר הצבא [[האימפריה הספווית|הפרסי-ספווי]] בראשות השאה [[שאה תהמאספ הראשון]], במסעו השלישי לגאורגיה. הוא נתקל בהתנגדות של צבא גאורגי בראשות לוּאַרְסַבּ הראשון {{אנ|Luarsab I of Kartli}}, שהתבצר במקום. הגאורגים נוצחו והשאה בזז את ורדזיה, את כל ה[[צלמית (ארכאולוגיה)|צלמיות]] החשובות (כולל צלמית הבתולה מוורדזיה) דלתות הזהב והפלדה ואוצרות תרבות רבים, ושם קץ לחיי המנזר בפועל. מחבר הרשומות [[האימפריה הספווית|הפרסי-ספווי]] (ההיסטוריון של השושלת הספווית) חסן בג רומלו {{אנ|Hasan Beg Rumlu}} מתאר את ורדזיה כ"פֶּלֶא", "בלתי חדיר כחומה של [[אלכסנדר הגדול]]", לפני שתיאר את ביזתו על ידי הפרסים. הערה כמעט נבואית בבשורות על פי ורדזיה {{גאו|ვარძიის ოთხთავი}} מספר על חזרתו מבזאר פרסי.
|
