הדוכסות הגדולה של ליטא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, החלפת "המסדר הליווני" ל"ליבוני", ועוד
מ הורדנה -> גרודנו
שורה 59:
[[קובץ:Lithuanian state in 13-15th centuries.png|250px|שמאל|ממוזער|הדוכסות הגדולה של ליטא במאה ה-15]]
 
מינדאוגאס, שליט אוקשטאטיה הדרומית,{{הערה|1=Z.Kiaupa, J. Kiaupienė, A. Kunevičius. The History of Lithuania Before 1795. Vilnius, 2000. p. 43-127}} נזכר בהסכם עם גליציה-ווהלין כנסיך ליטאי בכיר, אך לא ראשי. בסופו של דבר הוא הפך להיות השליט הריבוני של כל ליטא ב-1236.{{הערה|1=V. Spečiūnas. Lietuvos valdovai (XIII-XVIII a.): enciklopedinis žinynas. Vilnius, 2004. p. 15-78.}} לא ברור עד היום כיצד הוא הצליח להשתלט על כל השבטים סביבו. מקורות סלאביים מזכירים שהוא נהג לרצוח או לגרש שליטים שכנים, כולל כאלו שהיו קרובי משפחתו.{{הערה|1=Mindaugas rise to power was described in canonicale as follows: ''was a duke in the Lithuanian land, and he killed his brothers and his brothers' sons and banished others from the land and began to rule alone over the entire Lithuanian land. And he started to put on airs and enjoyed glory and might and would not put up with any opposition''}} אחרי שהבטיח את שליטתו בליטא, מינדאוגאס פנה נגד הנסיכויות הסלאביות וסיפח את [[נבהרדק]], [[הורדנהגרודנו]] וערים אחרות, שנחשבו באותה עת חלק מרוס של קייב - אלה צורפו לנסיכותו בין השנים 1239–1248. לאחר שהצליח להשתלט על אזורים אלו מינה מינדאוגאס את בנו, ואישלק (ליטאית: Vaišelga, בלארוסית: Войшалк), למושל עליהם. ואישלק לא בחל באמצעים אכזריים כדי לאכוף את מרותו, אך ספג גם את השפעת התושבים המקומיים ו[[טבילה לנצרות|הוטבל]] ל[[נצרות]] ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסית]].{{הערה|1=As noted in [[Hypatian Chronicle]], [[Vaišvilkas]] ordered to kill 4 local people each day.}}
 
ב-[[1236]] התרחש מאורע חשוב ביותר שהשפיע על האזור כולו: צבא בהנהגת השליט הסמוגיטי ויקינטאס (Vykintas) הכה תבוסה מוחצת ב[[קרב השמש]] את אבירי [[המסדר הליבוני]]. בעקבות התבוסה נחלש כוחו של המסדר והוא נטמע ב[[המסדר הטבטוני|מסדר הטבטוני]]. פירוש הדבר היה שסמוגיטיה הפכה להיות האויב הראשי של שני המסדרים, שכן האזור שבשליטתה הפך להיות חיץ בין שניהם. תוצאות הקרב גרמו להפסקה קצרה במלחמות בין הליטאים למסדרים ואפשרו לליטאים להתרכז בהתקפות במזרח.
שורה 65:
בערך בשנת [[1248]] שלח מינדאוגאס את ויקינטאס יחד עם אחייניו, טאוטווילאס (Tautvilas) ואדיווידאס (Gedvydas), לכבוש את [[סמולנסק]], שהייתה אז חלק מ[[אורדת הזהב]] המונגולית. המבצע כשל ושלושת המצביאים נושלו מאדמותיהם ונאלצו לעזוב את ליטא. זמן קצר לאחר מכן חברו השלושה למסדר הטבטוני ודנילו מגליציה (אוקראינית: Данило Галицький), ובעזרתם של כמה מחוזות בסמוגיטיה החלו במלחמה גלויה מול מינדאוג.
 
הגליציאנים הצליחו להשיב לעצמם את השליטה בנבהרדק והורדנהוגרודנו, שבהן שלט ואישלק. טאוטווילאס ניסה להתקרב בכל מחיר לאבירים ולצורך כך נסע ל[[ריגה]], בה קיבל את ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]] וזה לתמיכה צבאית. זמן קצר לאחר מכן המסדר ארגן שתי התקפות גדולות על סמוגיטיה ואוקשטאטיה (שהחלה להיקרא אז ליטא).{{הערה|שם=ausis}} מינדאוגאס עמד בפני תבוסה, אך הצליח להינצל בזכות ניצול של חילוקי הדעות בין האבירים ל[[ארכיבישוף]] של ריגה - הוא שיחד את ראש המסדר הליבוני, אנדראס פון שטירלנד (גרמנית: Andreas von Stierland) שכעס עדיין על ויקינטאס על התבוסה ב-[[1236]]. פון שטירלנד הסכים לתמוך במינדאוג בתנאי שהאחרון יוטבל לנצרות הקתולית. מינדאוג הסכים להתנצר וכן הציע למסדר את סמוגיטיה תמורת ארגון הכתרתו כמלך ליטא. ב-1251 הוטבל מינדאוגאס יחד עם אשתו ובניו לנצרות הקתולית (להוציא את ואישלק). ב-17 ביולי 1251, ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס הרביעי]] פרסם הודעה שמכריזה על ליטא כממלכה.
 
ב-[[1252]], טאוטווילאס ובעלי בריתו תקפו את מינדאוגאס בוורוטה (ליטאית: Voruta). ההתקפה נכשלה ובעלי הברית נאלצו להגן על עצמם במצודת טווראי (ליטאית: Tverai). אחרי מותו של ויקינטאס, טאוטווילאס נאלץ לחפש תמיכה אצל דנילו מגליציה. ההתפתחויות הללו סימלו את קריסתה של הברית וזמן קצר לאחר מכן דנילו וטאוטווילאס התפייסו עם מינדאוגאס. מצב זה השאיר את מינדאוגאס ללא מכשולים נוספים בדרך לכתר וב-[[1253]] הוא הוכתר בנבהרדק או ב[[וילנה|ווילנה]] למלך ליטא. מינדאוגאס עבר לווילנה עם כל חצרו ובנה בה את הקתדרלה הראשונה על אדמת ליטא.{{הערה|1=Lithuania Ascending p.71}}