ג'ון פורד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1דוקומנטריים |
|||
שורה 29:
ובהמשך שיתפו פעולה, בין השאר, גם בסרטים "הקרבה ראויה לשמה", "שלושת הסנדקים", טרילוגיית המערבונים: "מבצר האפצ'ים", "היא ענדה [[סרט צהוב]]" ו"ריו גרנד", "כנפי נשרים", "חיילים על סוסים" ושניים משלושת סרטיו הגדולים ביותר של פורד: "[[האדם השקט]]", זוכה פרס האוסקר על הבימוי, בו גילם ויין מתאגרף, ו"[[המחפשים (סרט)|המחפשים]]", הנחשב לאחד המערבונים הגדולים שנעשו אי פעם. במערבונים של פורד ניכרת אידאולוגיה נוצרית שמרנית שהעלתה על נס את דמות החלוץ, עובד האדמה הישר והצנוע ואת מאבקו המייגע בשממה. כך לקח פורד חלק בעיצוב [[האתוס האמריקני]] על האדם הנלחם באיתני הטבע ובאינדיאנים ומביא את הקדמה ואת התרבות אל [[ספר (פוליטיקה)|הספר]] הפראי (מיתוס השליחות בישימון).
בנוסף הרבה פורד לביים סרטי מלחמה, במיוחד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], כשהבולטים שבהם היו "[[מר רוברטס (סרט)|מר רוברטס]]" ו"הקרבה ראויה לשמה", שעסקו במלחמת העולם השנייה שזה עתה הסתיימה. פורד ביים גם דרמות, החפות מכל [[אלימות]] כדוגמת "[[ענבי זעם]]", על פי הרומן הנודע של [[ג'ון סטיינבק]] שעסק במשפחת חקלאים בתקופת [[השפל הגדול]] שפקד את [[ארצות הברית]] בשלהי שנות העשרים,"[[דרך הטבק (סרט)|דרך הטבק]]" לפי ספרו של [[ארסקין קולדוול]], הדרמה "הוריקן" שעסקה ב[[גזענות]] ו"מרי מלכת סקוטלנד", [[דרמה תקופתית]] על חייה של [[מרי מלכת הסקוטים]], אותה גילמה [[קתרין הפבורן]]. ב-[[1953]] ביים את הסרט [[מוגמבו]] עם [[קלארק גייבל]], [[אווה גארדנר]] ו[[גרייס קלי]]. ב-[[1955]] החל לביים את הסרט [[מר רוברטס (סרט)|מר רוברטס]] אך פרש והוחלף על ידי [[מרווין לרוי]]. סרטו העלילתי האחרון היה "[[שבע נשים]]" ([[1966]]).
ב-[[1973]] העניק לו הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]] את [[מדליית החירות הנשיאותית]], עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.
|