הבדלים בין גרסאות בדף "ישועה כלב"

נוספו 27 בתים ,  לפני 26 ימים
 
===בהנהגת התנועה הציונית===
קריאתם של העיתונים ל[[אקטיביזם]] בגאולת [[ארץ ישראל]] עוררה את חמתם של הממשלה העות'מאנית, [[היהודים באימפריה העות'מאנית|הקהילות היהודיות באימפריה]] ואת הנוטאבלים בבולגריה. הנוטאבלים נאבקו בעיתונים החדשים ובמיוחד בעיתון בשפת הלאדינו, בשל העובדה ששפה זו הייתה נפוצה מאד בקרב מרבית יהודי בולגריה וה[[בלקן]]. הנוטאבלים ניסו להשפיע על השלטונות לסגור את העיתונים ואף ניתלו מודעות בבתי הכנסת הקוראות להחרמתם, אך תפוצתם גדלה מאד בעיקר בקרב הדור הצעיר ושלטונות בולגריה סירבו בתחילה להתערב בסוגיה. הרב הראשי ליהודי האימפריה העות'מאנית, [[משה הלוי (רב)|הרב משה הלוי]] הטיל חרם על העיתון ועורכיו. במכתב לרב הראשי בסופיה ציין, כי משנתו של העיתון מזיקה ל-350,000 יהודי האימפריה העות'מאנית הנהנים מחופש ושוויון זכויות מלא ומזהיר מפני תוצאות הרות אסון אם תמשך הפצת העיתון. הרב הכריז על קרל הרבסט וישועה כלב: "מופרשים ומובדלים מעדת ישראל". [[אולטימטום]] שהועבר על ידי ה[[סולטאן]] [[עבדול חמיד השני]], דרך [[השער הנשגב]] לממשלה הבולגרית, הוביל לסגירת העיתון בלאדינו.{{הערה|[[חיים קשלס]], '''ההסתדרות הציונית בבולגריה בשנותיה הראשונות''', בתוך: '''אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה''', ירושלים 1967, עמ' 123–133.}}
 
ישועה כלב נבחר ביחד עם קרל הרבסט וצבי בלבקובסקי כציר מטעם יהדות בולגריה ל[[הקונגרס הציוני הראשון|קונגרס הציוני הראשון]] ובהמשך נבחר ל[[הוועד הפועל הציוני|הוועד הפועל הציוני הגדול]]. כלב נטל חלק בוועידות הציוניות של ההסתדרות הציונית בבולגריה והיה דמות מרכזית במאבק על השליטה בהנהגת יהדות בולגריה בין התנועה הציונית, לנוטאבלים ולרב [[מרדכי אהרנפרייז]], אשר הוכרע לטובת הציונים.{{הערה|שם=רומנו1}} כלב ניסה לפשר במאבק על החינוך היהודי בקהילות בין התנועה הציונית לבין רשת "כל ישראל חברים" ובהקשר זה פרסם מספר מאמרים פובליציסטיים בעיתון "אל דיאה", שבהם קבע שהבעיה נעוצה במדיניות הוועד המרכזי של הרשת היושב בפריז ומנותק מהנעשה בבולגריה, אך בבסיסה מדובר ברשת חיובית. מאמרו ליבה את המאבק מול הרשת ועורר סערה וגם המאבק על החינוך היהודי הוכרע לטובת התנועה הציונית והוביל לסגירת בתי הספר של רשת "כל ישראל חברים".{{הערה|אלברט רומנו, '''התנועה הציונית בעשור הראשון להיוסדה''', עמ' 227–229.}}