הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת"

הממלכה המאוחדת ו[[גרמניה]] היו במלחמה בין 1914 ל-[[1918]]. ה[[הקיסרות הגרמנית|קיסר הגרמני]] [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]], שסימל עבור הציבור הבריטי את זוועות המלחמה, היה בן דודו של המלך. המלכה מרי, אף שהייתה [[בריטים|בריטית]] כאמה, הייתה בתו של ה[[דוכס]] מטק, מצאצאי בית המלוכה הגרמני של וירטמברג. סבו מצד אביו של המלך היה [[אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה]]; המלך וילדיו נשאו בתארים נסיך או נסיכת סקסה-קובורג-גותה ודוכס או דוכסית [[סקסוניה]]. המלך, גיסיו ובני דודיו היו נתינים בריטיים שנשאו בתארים גרמניים כגון דוכס או דוכסית טק, נסיך ונסיכת באטנברג, נסיך ונסיכת הסה, ונסיך ונסיכת שלזוויג-הולשטיין. ב-[[17 ביולי]] [[1917]] החליט ג'ורג' לפייס את הרגשות הלאומיים הבריטיים באמצעות פרסום [[דבר המלך במועצה]], בו שינה את שם בית המלוכה הבריטי מהשם הדמוי-גרמני בית סקסה-קובורג-גותה לבית וינדזור. הוא אימץ במפורש את השם וינדזור כ[[שם משפחה]] עבור כל צאצאי המלכה ויקטוריה שהתגוררו באותה תקופה בממלכה המאוחדת, למעט נשים שנישאו למשפחות אחרות והצאצאים שלהן{{הערה|[http://www.royal.gov.uk/ThecurrentRoyalFamily/TheRoyalFamilyname/Overview.aspx שם המשפחה של משפחת המלוכה] באתר הרשמי של משפחת המלוכה הבריטית}}.
 
בסופו של דבר ויתרו ג'ורג' ושאר קרוביו, שהיו נתינים בריטיים, על השימוש בתארים ובכיבודים הגרמניים, ואימצו שמות משפחה בריטיים. ג'ורג' פיצה חלק מבני משפחתו הזכרים באמצעות יצירת תוארי אצולה חדשים עבורם. באופן זה הפך בן-דודו, [[לודוויג פון באטנברג|הנסיך לואיסלודוויג באטנברג]], שבתחילת המלחמה אולץ לפרוש מתפקידו כ[[הלורד הראשון של האדמירליות|לורד הראשון של האדמירליות]] בגלל רגשות אנטי-גרמניים, ללואיס [[מאונטבאטן]], ה[[מרקיז]] הראשון ממילפורד הייבן. גיסו, הדוכס מטק, הפך לאדולפוס קיימברידג', המרקיז הראשון מקיימברידג'. אישים אחרים, כמו [[מרי לואיז, נסיכת שלזוויג-הולשטיין|הנסיכה מרי לואיז]] ו[[הלנה ויקטוריה, נסיכת שלזוויג-הולשטיין|הנסיכה הלנה ויקטוריה]], אימצו כשם משפחה את שם הטריטוריה שקיבלו כאצילות. בכתב ההסמכה שניתן ב-[[11 בדצמבר]] 1917, הגביל המלך את השימוש בתואר "הוד מעלתו (או מעלתה) המלכותי" ובתואר הטיטולרי "נסיך (או נסיכת) בריטניה הגדולה ואירלנד" לילדיו של הריבון, ילדיהם של בני הריבון והבן המבוגר ביותר של הבן המבוגר ביותר של נסיך ויילס. בכתב ההסמכה נאמר גם שתוארי הנסיך והנסיכה השונים יבוטלו, למעט אלה שכבר ניתנו או אלה שלא בוטלו. קרובי משפחתם של חברי משפחת המלוכה הבריטית שנלחמו בצד הגרמני, כגון [[ארנסט אוגוסטוס, נסיך הכתר של הנובר|ארנסט אוגוסטוס מהנובר]] (נינו הבכור של [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]]) ו[[הנסיך קארל אדוארד, דוכס סקסה-קובורג-גותה]] (נכדה של המלכה ויקטוריה), נושלו מתאריהם; תוארי האצולה הבריטיים שלהם באמצעות חוק דבר המלך במועצה שניתן ב-[[1919]] לפי תנאי [[חוק שלילת התארים 1917]]. ג'ורג' הורה גם להסיר את דגלי ה[[מסדר הבירית|בירית]] שלהם מ[[קפלת סנט ג'ורג']] שב[[טירת וינדזור]], לאחר בקשתה הנחרצת של אמו, המלכה אלכסנדרה.
 
כאשר הצאר [[ניקולאי השני]], בן-דודו של ג'ורג' וידידו מילדות{{הערה|[https://www.lord-of-history.co.il/2018/12/blog-post_11.html נכדיה של המלכה ויקטוריה - שליטי אירופה לפני מלחמת העולם הראשונה]}}, הודח ב[[המהפכה הרוסית 1917|מהפכה הרוסית]] של [[1917]], הציעה [[ממשלת בריטניה]] לו ולמשפחתו [[מקלט מדיני]] ב[[האיים הבריטיים|איים הבריטיים]]. עם זאת, הרעת התנאים בקרב הבריטים, והחשש מפני הבאת ה[[מהפכה]] לאיים הבריטיים, גרמו לג'ורג' לחשוב שנוכחות אנשי המלוכה ה[[רוסיה|רוסיים]] עלולה להיות בלתי ראויה לנוכח נסיבות התקופה{{הערה|סינקלייר, עמוד 148 וניקולסון, עמוד 301}}. למרות טענות מאוחרות יותר של לורד [[לואי מאונטבאטן]] ש[[דייוויד לויד ג'ורג']], ראש הממשלה, התנגד לחילוץ משפחת המלוכה הרוסית, רשומותיו של [[המזכיר הפרטי של הריבון]], ארתור ביג, מרמזות על כך שג'ורג' התנגד לחילוץ בניגוד לדעתו של לויד ג'ורג'{{הערה|רוז, עמוד 210}}. הצאר ומשפחתו הקרובה נותרו ברוסיה ונרצחו בידי הבולשביקים ב-1918. בשנה שלאחר מכן חילצו ספינות בריטיות מ[[חצי האי קרים]] את אמו של ניקולאי (דודתו של ג'ורג'), [[דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה)|מריה פיודורובנה (דאגמאר מדנמרק)]], וכן מספר חברים ממשפחת המלוכה הרוסית המורחבת.