הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת"

 
בסופו של דבר ויתרו ג'ורג' ושאר קרוביו, שהיו נתינים בריטיים, על השימוש בתארים ובכיבודים הגרמניים, ואימצו שמות משפחה בריטיים. ג'ורג' פיצה חלק מבני משפחתו הזכרים באמצעות יצירת תוארי אצולה חדשים עבורם. באופן זה הפך קרוב משפחתו, [[לודוויג פון באטנברג|הנסיך לודוויג באטנברג]], שבתחילת המלחמה אולץ לפרוש מתפקידו כ[[הלורד הראשון של האדמירליות|לורד הראשון של האדמירליות]] בגלל רגשות אנטי-גרמניים, ללואי [[מאונטבאטן]], ה[[מרקיז]] הראשון ממילפורד הייבן. גיסו, הדוכס מטק, הפך לאדולפוס קיימברידג', המרקיז הראשון מקיימברידג'. אישים אחרים, כמו [[מרי לואיז, נסיכת שלזוויג-הולשטיין|הנסיכה מרי לואיז]] ו[[הלנה ויקטוריה, נסיכת שלזוויג-הולשטיין|הנסיכה הלנה ויקטוריה]], אימצו כשם משפחה את שם הטריטוריה שקיבלו כאצילות. בכתב ההסמכה שניתן ב-[[11 בדצמבר]] 1917, הגביל המלך את השימוש בתואר "הוד מעלתו (או מעלתה) המלכותי" ובתואר הטיטולרי "נסיך (או נסיכת) בריטניה הגדולה ואירלנד" לילדיו של הריבון, ילדיהם של בני הריבון והבן המבוגר ביותר של הבן המבוגר ביותר של נסיך ויילס. בכתב ההסמכה נאמר גם שתוארי הנסיך והנסיכה השונים יבוטלו, למעט אלה שכבר ניתנו או אלה שלא בוטלו. קרובי משפחתם של חברי משפחת המלוכה הבריטית שנלחמו בצד הגרמני, כגון [[ארנסט אוגוסטוס, נסיך הכתר של הנובר|ארנסט אוגוסטוס מהנובר]] (נינו הבכור של [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השלישי]]) ו[[הנסיך קארל אדוארד, דוכס סקסה-קובורג-גותה]] (נכדה של המלכה ויקטוריה), נושלו מתאריהם; תוארי האצולה הבריטיים שלהם באמצעות חוק דבר המלך במועצה שניתן ב-[[1919]] לפי תנאי [[חוק שלילת התארים 1917]]. ג'ורג' הורה גם להסיר את דגלי ה[[מסדר הבירית|בירית]] שלהם מ[[קפלת סנט ג'ורג']] שב[[טירת וינדזור]], לאחר בקשתה הנחרצת של אמו, המלכה אלכסנדרה.
 
כאשר הצאר [[ניקולאי השני]], בן-דודודודתו של ג'ורג' וידידו מילדות{{הערה|[https://www.lord-of-history.co.il/2018/12/blog-post_11.html נכדיה של המלכה ויקטוריה - שליטי אירופה לפני מלחמת העולם הראשונה]}}, הודח ב[[המהפכה הרוסית 1917|מהפכה הרוסית]] של [[1917]], הציעה [[ממשלת בריטניה]] לו ולמשפחתו [[מקלט מדיני]] ב[[האיים הבריטיים|איים הבריטיים]]. עם זאת, הרעת התנאים בקרב הבריטים, והחשש מפני הבאת ה[[מהפכה]] לאיים הבריטיים, גרמו לג'ורג' לחשוב שנוכחות אנשי המלוכה ה[[רוסיה|רוסיים]] עלולה להיות בלתי ראויה לנוכח נסיבות התקופה{{הערה|סינקלייר, עמוד 148 וניקולסון, עמוד 301}}. למרות טענות מאוחרות יותר של לורד [[לואי מאונטבאטן]] ש[[דייוויד לויד ג'ורג']], ראש הממשלה, התנגד לחילוץ משפחת המלוכה הרוסית, רשומותיו של [[המזכיר הפרטי של הריבון]], ארתור ביג, מרמזות על כך שג'ורג' התנגד לחילוץ בניגוד לדעתו של לויד ג'ורג'{{הערה|רוז, עמוד 210}}. הצאר ומשפחתו הקרובה נותרו ברוסיה ונרצחו בידי הבולשביקים ב-1918. בשנה שלאחר מכן חילצו ספינות בריטיות מ[[חצי האי קרים]] את אמו של ניקולאי (דודתו של ג'ורג'), [[דאגמאר, נסיכת דנמרק (מריה פיודורובנה)|מריה פיודורובנה (דאגמאר מדנמרק)]], וכן מספר חברים ממשפחת המלוכה הרוסית המורחבת.
 
חודשיים לאחר סיום המלחמה מת בגיל 13 בנו הצעיר של המלך, [[ג'ון, נסיך הממלכה המאוחדת|הנסיך ג'ון]], לאחר שנים של בריאות רעועה. ג'ורג' קיבל את הבשורה על מות בנו מהמלכה מרי, שכתבה "[ג'ון] היה מקור דאגה גדול עבור שנינו במשך שנים רבות... השבר הראשון במעגל המשפחתי קשה מנשוא, אך אנשים היו כה נחמדים וסימפתיים והדבר סייע לנו מאוד"{{הערה|פופ-הנסיי, עמוד 511}}.