תאוריית ההיקשרות – הבדלי גרסאות

'''תאוריית ההיקשרות''' (באנגלית: '''Attachment Theory''') היא [[תאוריה]] ב[[פסיכולוגיה התפתחותית]], שנוצרה על ידי [[ג'ון בולבי]], [[פסיכואנליטיקאי]] [[בריטי]], בשנים 1969–1982 יחד עם שותפתו הקנדית [[מרי איינסוורת']]. זוהי אחת התאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, לאחר שהניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.

יריבתה הגדולה של תאוריית ההיקשרות היא תאוריית המזג שהתפתחה בשנות ה-50, המניחה שהבדלים במזג הם הגורמים לשוני בהתנהגות בסיטואציית הזר. פסיכולוגים הסבורים כך, כמו למשל ג'רום קגן, מזהירים מפני האשמת ההורים בקשיי ילדיהם, מגמה שתאוריית ההיקשרות עלולה לעודד. נראה שמערכת עצבים סימפתטית פעילה מדי מעוררת עצבנות וחרדה במידה גבוהה אצל הילד, ואלו אינם קשורים לסגנון ההיקשרות לדמות המטפל. עם זאת, כיום ההנחה המקובלת היא שקיימים יחסי גומלין בין טיב ההיקשרות לבין המזג, ושני הדברים מעצבים יחדיו את דפוסי התנהגותו של הילד.