תאוריית התלות (ניהול) – הבדלי גרסאות

'''תאוריית התלות''' (Contingency theory), היא תאוריה ניהולית השייכת למדעי הארגון (Organizational Sciences). התיאוריה גורסת כי אפקטיביות ארגונית נובעת מתוך התאמת מאפייני ה[[ארגון]], כגון מבנה, לתלויות בה נמצא הארגון. התלויות מתבטאות במאפיינים כגון סביבת הארגון, גודלו והאסטרטגיה בה הוא נוקט. על פי התיאוריה, ארגונים שואפים להתאים את מאפייניהם באופן רציף בהתאם לתלויות המשתנות, זאת על מנת לשמור על ביצועים גבוהים הנובעים מן ההתאמה לתלויות. מידת התאמה זו משפיעה על ביצועי הארגון ועל השתנותו ובסופו של דבר יוצרת זיקה בין מאפייני הארגון לתלויות עימן הוא מתמודד.

התלות ביציבות הסביבה הארגונית בהיבטי טכנולוגיה ושוק משפיעה על מבנה הארגון (מכאני או אורגני). המבנה המכאני (מבנה היררכי) מתאים לארגון הפועל בסביבה יציבה, שכן בסביבה זו המידע נובע מתוך תהליכי התפעול השוטפים. במבנה המכאני מצטבר המידע ומרוכז כלפי מעלה ומאפשר למנהלים בשכבות הניהול הגבוהות את קבלת ההחלטות היעילה ביותר. לעומתו, המבנה האורגני (מבנה משתתף) מתאים לסביבה ארגונית לא יציבה בה נדרשת חדשנות. הידע הנדרש לצורך התחדשות ארגונית פזור ברמות הארגון הנמוכות, ושיתופו באמצעות נקיטת מבנה ארגוני אורגני מעודדת חדשנות. ארגון בעל מבנה מכאני, יתקשה להתחדש ולתת מענה לסביבה משתנה, ויהפוך ללא אפקטיבי.

 

אין דרך טובה ביותר לנהל, ולכן, לפי תאוריית התלות אין משמעות לצורת הניהול המדויקת, כל עוד היא מביאה את החברה לפעילות טובה בתנאי שוק, ומספקת היטב את הצרכים הפנימיים של הארגון.