יוסף אליהו שלוש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 18:
ה[[ערבית]], שהייתה שגורה בפיו, שימשה אותו פעמים רבות כדי לתווך ולקרב בין התושבים היהודים והערבים של [[תל אביב]] ו[[יפו]]. בזכות יחסי הידידות שקשר עם ראשי הציבור הערבים יכול היה למצוא אצלם אוזן-קשבת בעתות שלום כמו גם בזמנים של פרעות ומתיחויות. במסגרת [[ארגון המגן|אגודת "המגן"]] פעל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה כדי לשכנע מעל דפי העיתונות הערבית ובמפגשים עם אישים ערבים כי אין ניגוד אינטרסים עקרוני בין ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לבין השאיפות הערביות באותו מרחב. לא פעם נשלח על ידי ועד [[עיריית תל אביב]] לדבר על לבם של ערביי יפו ולהגיע איתם לכדי פשרה בנושאים שקשרו בין שתי הערים. למשל, הצליח לשכנע את חברי עיריית יפו לבטל את התנגדותם הנחרצת לחיבור יפו לרשת החשמל שהקים [[פנחס רוטנברג]]. המשימה הייתה לא קלה בשל היחסים העכורים בין התושבים המוסלמים והתושבים היהודיים של האזור בימים שלאחר [[הצהרת בלפור]] ופרעות [[פרעות תרפ"א|תרפ"א]] ו[[פרעות תרפ"ט|תרפ"ט]].
 
כאחד מפרנסי [[תל אביב]] עשה יוסף אליהו שלוש רבות במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי להתמודד עם הגזרות השונות שהטיל השלטון העות'מאני, ובראשן – [[גירוש תל אביב|גזרת הגירוש מן העיר]]. דאגתו הראשית הייתה אספקת הצרכים החיוניים של הגולים, אשר נותקו מבתיהם וממקורות פרנסתם. בטלטלותיהם הגיעו הוא ומשפחתו, ואיתם עשרות גולים נוספים, ל[[פתח תקווה]], ומשם ל[[קלקיליה]] ול{{קישור שפה|אנגלית|Kafr Jammal|[[כפר ג'מאל}}]]. בכפר התפתחה קהילה גדולה של גולים, שמנו 152 בני-אדם, והתגוררה שם כחצי שנה. בתקופה זו אימו נפטרה, והוא רכש עבורה חלקת קבר בכפר, קבר אותה שם והציב עליה [[מצבה]].{{הערה|[[צבי אילן]], '''אתרי טיול בארץ ישראל - מדריך לאזורי המרכז והדרום''', עם עובד-תרבות וחינוך, 1982; עמ' 72. שם מובאים מקורות נוספים}}
 
בימי הגירוש, ביקר אותו [[מאיר דיזנגוף]] שעמד באותה תקופה בראש גולי תל אביב. בספר זכרונותיו '''עם תל אביב בגולה''' רשם דיזנגוף על הביקור: