חצר חסידית – הבדלי גרסאות

* '''טיש''' (שולחן, ב[[יידיש]])- מנהג בו חסידים מתכנסים בחצרו של האדמו"ר, בעיקר בשבתות וחגים, ל[[עונג שבת]] ו[[סעודה שלישית]]. החסידים יושבים סביב או בסמיכות לשולחן שבראשו יושב האדמו"ר. החסידים שרים, שומעים דברי האדמו"ר הדורש ב[[תורת החסידות]] ונוטלים [[שיריים]] מסעודתו. נהוג בטיש גם לחלק לחסידים מזונות שהאדמו"ר בירך עליהם. בקרב [[חסידות חב"ד]] הטיש מכונה [[פארבריינגען]] ([[התוועדות]] ב[[תרגום חופשי]] מיידיש), כן בחסידות חב"ד בשונה משאר חסידויות פולין סגנון הפארבריינגען שונה (האדמו"ר מדבר זמן רב יותר ובין 'דרשה' ל'דרשה' (המכונה 'שיחה') מנגנים החסידים). בחסידויות גדולות מקובל להתקין [[טריבונה]] מדורג (ביידיש: פארענצ'עס) בגודל הנדרש ועל מדרגותיו עומדים החסידים ומביטים על האדמו"ר.

* '''[[משב"ק]]''' (ראשי תבות: משמש בית קודשובקודש)- החסיד הקרוב ביותר לרבי, במקרה בו האדמו"ר זקוק לעזרה (כגון אדמו"ר זקן הזקוק לעזרה בהליכה) המשב"ק הוא המסייע לו. המשב"ק בדרך כלל הוא גם האחראי לסדרי קבלת הקהל, לשליחויות שונות, וכדומה. בחסידות חב"ד קרוי תפקיד זה בשם "מזכיר".

* '''ניגון''' - בחסידות קיימת חשיבות רבה לניגון, והדבר אף מתאפיין בז'אנר מיוחד ל[[ניגונים חסידיים]] (שבהשפעתו נוסד הז'אנר "[[מוזיקה חסידית]]"). לחסידויות רבות יש [[מלחין]], בין הידועים שבהם היה [[יעקב תלמוד]] שהיה מלחין ונגן החצר של [[חסידות גור]], או רבי יעקב טאליחאנער שהיה מלחין לחסידויות הליטאיות, סלונים וקארלין. בדרך כלל חסידים אלו מכונים '''בעל-מנגן,''' שהוא חסיד שניחן בחוש מוזיקלי, אך לא בהכרח מלחין. ולעיתים מבצע את הניגונים בטיש או בהתוועדות. לחסידויות מסוימות ישנה מקהלה ('''קאפעליע''') המבצעת את הניגונים, ובדורות האחרונים המקהלות החלו גם להקליט את הניגונים, כמו מקהלת [[ניח"ח]] ב[[חסידות חב"ד]]. יש חסידויות, בהן הניגון בעל משמעות רבה יותר, ה[[אדמו"ר]] הוא המלחין, כגון ב[[חסידות מודז'יץ]], בה מודגש במיוחד נושא הניגון ([[ניגוני מודז'יץ]]), וב[[חסידות ברסלב]] ([[ניגוני ברסלב]]), בה מספרים שרבי [[נחמן מברסלב]] חיבר ניגון לכל דבר תורה שלו. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לניגון{{הערה|1=חשיבות הניגון בחסידות חב"ד: [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=419&ArticleID=632 קולמוס הנפש] באתר [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|צעירי חב"ד]]}} וניגונים רבים מוכרים גם מחוץ לחסידות - [[ניגוני חב"ד]].

* '''קוויטל''' - בקשות החסידים לצדיק כתבו בפתקאות הנקראות "קוויטל". לרוב מצורף לקוויטל "פדיון" - סכום כסף שניתן כתרומה לרבי. הפדיון מהווה סמל לכך שהחסיד פודה עצמו ומשפחתו מצרות. בחב"ד מכונה פתק הבקשה פ"נ - ראשי התיבות של 'פדיון נפש'.

מלבד זאת מתאפיינים החצרות בהקמת מסגרות ייעודיות לבני החסידות, [[תלמוד תורה]] לילדי החסידות, [[ישיבה]] לבחורי החסידות ו[[כולל אברכים|כולל]] ל[[אברך|אברכי]] החסידות, במוסדות החסידות ניתן דגש בין היתר על לימוד [[תורת החסידות]]. בנוסף לכך ישנן חסידויות שמקימות [[צדקה|קופות צדקה]] שמתמקדות בנצרכי הקהילה, כמו ב[[חסידות בעלז]] ו[[חסידות ויז'ניץ]וחסידות באיאן].