הבדלים בין גרסאות בדף "הוריית כהן בנגע הצרעת"

מ
אין תקציר עריכה
(רווח אחרי פסיק, replaced: ג,ב ← ג, ב (2))
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
 
{{הדגשה|אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא '''אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים'''|ויקרא יג|ויקרא יג}}.
 
פשטני המקרא מסבירים כי ביטוי המקראי "אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו" מקדים את אהרן לפני בניו ללמד כי על הנגוע להשתדל להראות את נגעו קודם כל אל [[כהן גדול|הכהן הגדול]] - שהוא מובהק בדיני נגעים - ורק במקרה שאינו יכול, יביאנו אל אחד מבניו (כהן רגיל){{הערה|1=אברבנאל לויקראעל ויקרא פרק יג}}. מילים הללואלו גם מלמדיםמלמדות שגם כוהן שאינו שתוףשותף ב[[כ"ד משמרות כהונה|משמר]] העובד בבית המקדש כשר להורות בנגע הצרעת.{{הערה|1=אבן עזרא על הפסוק שם (על פי פירושו של ה"באר יצחק" להאבןלאבן עזרא)}}
 
ב[[ספר דברים]] שנויה הקביעה כי הכהן ממונה על דיני הצרעת, בדיני [[עגלה ערופה]];: {{הדגשה|וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב '''וְכָל נָגַע'''|דברים כא ה|דברים כא ה}}, וגם בין הדינים שמזהיר משה ב[[ערבות מואב]] טרם כניסתם לארץ ישראל; {{הדגשה|הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת|דברים כד ח|דברים כד ח}}.
 
=== הדרישה שהכהן יהיה בקי בנגעים ===
 
חז"ל הורו, שרצוי שדווקא כהן שבקי בשמות הנגעים וגווניהם למיניהם ידון בנגע הצרעת,{{הערה|1="שיהא בקי בהם ובשמותיהן" -[[ילקוט שמעוני]] לספר ויקרא דף תקיג (דפוס "מכון המאור").}} למרות זאת, גם במקרה שלא נמצא כהן שבקי בראיית נגעים, התורה מחייבת שהפסק ההלכתי תצא דווקא מפי כהן. ה[[ספרא]] דורש זאת מלשון הפסוק '''או אל אחד מבניו הכהנים''',{{הערה|1=ה[[מלבי"ם]], בפירושו "התורה ומצווה" מנמק את הלימוד על סמך הניקוד [[פתח (ניקוד)]] לאותיות ה[[א]] וה[[ח]] של המילה '''אחד'''}} באומרו כי כל כהן ראוי לקבוע דינו של הנגע - ואף כהן בעל מום או שוטה{{הערה|1=ספרא לויקרא פרק יג}} - ולפי דעתו של ה[[רמב"ם]] אף כהן קטן.{{הערה|1=הלכות טומאת צרעת פרק ט (ויש מקשים על דעתו זו של הרמב"ם על סמך הכתוב בטור חושן משפט סימן ז)}} כמו כן, לדעת ה[[משנה]], אפילו [[שבט לוי|בן לוי]] או ישראל תלמיד חכם אינו רשאי להורות פסק מוחלטתמוחלט בתחום זה.{{הערה|1={{משנה|נגעים|יב|ה}}}}
 
=== האיסור להורות בנגעים בעת [[שכרות]] ===
{{ערך מורחב|האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור}}
 
בנוסף לכלל האיסור על כהן מורה להורות בכל הלכות התורה כשהוא שיכור, יש שהסבירו שבהוריית כהן פסק הלכה בדיני נגע הצרעת מתוך שכרות ישנה עבירה מובהקת על פשטות ביטוי התורה;: {{הדגשה|וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל''' וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר'''. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה|ויקרא י א|ויקרא י א}}. כלומר, בכך שהכהן שיכור בעת הבחנתו בנגע, אינו מוכשר להורות פסק הלכתית בין נגע שמראהו טהור לבין נגע שמראהו טמא.{{הערה|1="קונטרס על מססכתמסכת נגעים" (הרב י. ברמן) סימן ו (בשם ר"ש רוזובסקי). הובא גם בחומש "תורה תמימה" לספר ויקרא}}
 
יש מוסיפים שהתורה באה ללמד ולהורות, שעל ידי שהכהנים - שעליהם מוטל ייעוד ההוראות בישראל, מקפידים שלא להורות בעת שכרות, כן ילמדו שאר מורי הוראות בישראל להתנהג כמותם בעניין זה.{{הערה|1="התורה והליכת עמינו" (הרב [[רצון ערוסי]]), עמוד רעו}}